יומני הנסיך – צילום ילדים: די לפאפארצי!
הנסיך הקטן רוטן על צילום ילדים ומסביר להורים המנסים לא להיות תקועים במסכים איך בצורה לא מודעת הם עושים בדיוק ההיפך דווקא באירועים היותר משמעותיים של הילדים.
יומני הנסיך, השנה 2015, ואני בעיצומה של מסיבת עיתונאים. המשפחתון של שושנה כמרקחה, צקצוקי מצלמות ופלאשים מכל עבר מלווים אירוע גדול וחגיגי – אני אבא של שבת. שוב. אני יודע את זה לא בגלל שקפצה לי תזכורת בנייד, פשוט כששמים עליי כיפה לבנה ומקיפים אותי מכל עבר בעדשות מצלמה אז רק תרחיש אחד יכול לקרות מבין השניים: או שאני אבא של שבת או שנעצרתי על ידי המשטרה ואני מנסה להיראות תמים מול השופט.
צילום ילדים זה נחמד, הבעיה היא שיש הורים שהפכו את הצילום לאובססיה. מצלמים היום הכל. אין רגע שאני לא עושה משהו ולא מזניקים בשבילו ניידת שידור עמוסה גדודי צלמים בשביל לסקר את האירוע. מי בכלל אמור להסתכל על כל התמונות האלה, ההורים?! קודם שיסיימו לעבור על כל התמונות של החתונה ואחר כך נראה אם יישאר להם כח להסתכל על עוד 1500 תמונות מטקס זריעת חרציות בטו' בשבט. ואם לא ההורים, אז אני מקווה שאף אחד לא מתכוון שאני אסתכל על התמונות. בואו נבהיר דבר אחד עקרוני – בגילי, הדבר היחידי שאני מוכן לצפות בו לאורך זמן זה מסך הטלויזיה. עם כל הכבוד, את הפנים שלי אני רואה כל בוקר במראה כשאתם מצחצחים את ארבעת שיני החלב שלי, אבל את הפרק של דורה נלחמת במשטר הקומוניסטי יש מצב שישדרו רק פעם אחת וללא שידורים חוזרים. אז אם אף אחד לא מתכוון להסתכל על צילומי הילדים למה זה חשוב כל כך לצלם כל הזמן? על אחת כמה וכמה שלאורך אבולוציה של מליוני שנים התפתח למין האנושי מוח כה משוכלל, מוח המסוגל להכיל אינסוף חלקיקי מידע, אז למה לעזאזל אנחנו מסתפקים רק ב-64 ג'יגה באייפון?
מה שיותר מעניין זה שבעידן שבו כולם מזדעקים על אובדן הפרטיות, ושבכל מקום ישנן מצלמות אבטחה, ושאפשר לפרוץ למחשבים דרך האינטרנט ולגנוב תמונות וסרטים, אף אחד עדיין לא קם לעזרתם של מליוני תינוקות המצולמים בעל כורחם באמצע אכילת פסטה עגבניות עם הרוטב מרוח להם על כל הפנים – רבותיי, זה שיימינג! די לפאפאראצי! ומעבר לזה, להוסיף חטא על פשע, אתם ההורים עוד מעלים את התמונות לרשתות החברתיות! אחר כך אתם מתפלאים למה אנחנו לא מפסיקים לזוז ולהסתובב כשאתם מנסים לצלם אותנו? אתם לא מבינים שאנחנו עושים פרצופים כדי להרוס לכם את התמונה? התינוק שבי מתכנן ביום מן הימים להתקבל לעבודה כמנהל בכיר בחברה לפיתוח מוצצים, אבל אתם רק מטרפדים לי את הסיכויים כשאתם כל הזמן מעלים לאינטרנט תמונות שלי משתין באמבטיה או לועס לדובי טוביה את האוזן. אתם מכירים חברת הייטק שהיתה מסכימה שתמונות של המנכ"ל שלה, מצולם עירום ועם שני מוצצים בפה, יסתובבו באינסטגרם?! התמונה הזו עוד תהרוס לי את הקריירה!
…מה שיותר מעניין זה שבעידן שבו כולם מזדעקים על אובדן הפרטיות, ושבכל מקום ישנן מצלמות אבטחה, ושאפשר לפרוץ למחשבים דרך האינטרנט ולגנוב תמונות וסרטים, אף אחד עדיין לא קם לעזרתם של מליוני תינוקות המצולמים בעל כורחם באמצע אכילת פסטה עגבניות עם הרוטב מרוח להם על כל הפנים.
הכי גרועות הן התמונות מחדר הלידה. אתם לא מתביישים לצלם אותנו בדיוק ברגע שאנחנו יוצאים מהבטן של אמא שלנו? כולנו בוכים, עם קרום לבן מרוח על הגוף, לא נקיים ולא מסודרים. הלו! תנו להתארגן ולעשות מקלחת – אפילו גיא פינס נותן לסלבריטיז כמה דקות של חסד להתאפר ולעשות פן לפני שהוא נופל עליהם.
ואני בכלל לא רוצה להתחיל לדבר על כל המטורפים שמסתובבים באינטרנט. היום בפוטושופ יכולים תוך שניות להוריד לי את הראש ולהדביק אותו על תמונות של חיילים גרמניים באתר של ערומים וערומות. גם ככה בגלל שאני צאצא של עולים מצפון אפריקה הסיכוי שלי לקבל דרכון אירופאי הוא קלוש, אז עכשיו אתם בכלל רוצים שיאסרו על כף רגלי לדרוך על אדמת אירופה? אם כבר צילומים שלי מסתובבים באינטרנט אני דורש לקבל תמורה על כך. אין לי בעיה לשים את העקרונות שלי בצד תמורת איזה קמפיין לחיתולים או מגבונים לחים – זה גם יאפשר לי להרוויח קצת כסף בשביל ממתקים וצעצועים וגם אוכל לחסוך בשביל הטיפולים הפסיכולוגיים שהילדות הפומבית שלי עברה. בגללכם.
בשורה התחתונה הורים אהובים שלנו, אין בעיה שתצלמו תמונה אחת או שתיים, אבל למה מאה? ולמה בוידאו? אולי תכבו את המצלמה ותנסו להנות מהרגע? הרי אתם תמיד מנסים להשתיק או לכבות את הנייד אחרי העבודה כדי שתוכלו לדבר ולשחק איתנו ללא הפרעות ומבלי להיות תקועים במסך. אתם עושים את זה כדי לתת לנו את מלוא תשומת הלב ולא להיות מוסחים מהודעות וואטסאפ, התרעות פייסבוק או צילומי מרק שעועית ובמיה של אחותכם באינטסגרם. כל כך חשוב לכם לא להיות מרוכזים במסכים ולתת את היחס הראוי, שאתם לעיתים שוכחים שאפילו עוד יותר חשוב לנהוג כך באירועים היותר משמעותיים לנו. באותם אירועים, כשאנו הילדים נכבה את נרות היומולדת, נקבל את תעודת הסיום בטקס של הגן או פשוט נסיים את הריקוד שלנו במסיבת חנוכה, אנו נרים את הראש בשביל לחפש אתכם. אנו נחפש את המבט האוהב שלכם, שמרוכז רק בנו. אנו נרצה לראות את העיניים שלכם, את ההתרגשות שלכם, את הגאווה שלכם – מה שבטוח זה שאנחנו לא נרצה לראות טלפונים חכמים או עדשות מצלמה שמסתירות את הפנים שלכם. אנחנו לא צריכים שתתעדו את הרגעים האלה איתנו, אנחנו צריכים שתחוו אותם איתנו – כי בסופו של דבר, מכל האנשים שיעמדו באותה מסיבה או חגיגה, אתם הכי חשובים לנו.
אז אם אתם יכולים, תורידו את המצלמות ופשוט הביטו בנו. ואם נהנתם מהשיר או הריקוד שביצענו ואתם מצטערים שאין לכם אותו שמור בין אלפי תמונות וסרטים אז אנחנו מבטיחים לכם שכל מה שאתם צריכים זה רק לבקש – ואנחנו יותר מנשמח לרקוד ולשיר לכם, ואולי הפעם אפילו נרקוד ונשיר אותו ביחד איתכם.
צילום:Håkan Dahlström, ברשיון CC.
