יומני הנסיך – גם תינוק בן שנה צריך לבקש סליחה מההורים

אנחנו בימים שאחרי יום כיפור וגם הנסיך הקטן, תינוק בן שנה, רוצה לבקש סליחה מההורים, הגננת והאחות הגדולה. הכל טוב ויפה, רק שייזהרו לא לעצבן אותו.

יומן הנסיך, השנה היא 2015, אבל אין לי מושג מה זה אומר כי עדיין לא למדתי מספרים. סלח לי יומני כי חטאתי, הרבה זמן לא כתבתי לך, פשוט הגוף שלי החליט לבגוד בי ויצאו לי שתי עצמות קטנות ולבנות בתחתית הפה, הרופא קרא לזה שיניים ובנתיים זה קרע לי את הצורה. אפרופו סליחות, יום כיפור עבר עלינו לטובה ורציתי לנצל את ההזדמנות ולומר סליחה בשמי ובשם שאר בני השנה בעולם כולו.

ראשית ארצה לבקש סליחה מאמא שלי, או כמו שאני קורא לה "הדובה הגדולה". אני יודע שהצום השנה היה קשה לה במיוחד כי כל היום אכלתי ונשנשתי בעונג מול העיניים שלה. במיוחד אני מצטער שזרקתי עליה את המעדן שהיא הביאה לי, אבל בשורה התחתונה זו גם קצת אשמתה. מה, היא לא ידעה שרק לפני שעה אכלתי עוף והייתי בשרי?

את הסליחה הבאה אבקש מהמטפלת שלי, שושי, שככל שהיא מקרבת את הפרצוף שלה אליי ומנסה להצחיק אותי כך אני מרגיש יותר כמו בחדר חקירות. אני יודע שהיא עושה מאמצים, ושהיא למדה ליצנות רפואית בקרקס מדראנו אבל צר לי, זה פשוט לא עובד עליי.  נא להפסיק עם השירים והקולות גברת, אם את רוצה להצחיק אותי אז תעיפי את הכובע של הליצן ושימי לי שוב את הסרטון של החתול שנופל לאסלה ביו-טיוב.

…גם כל פעם שאתה בא לנשק אותי אני מרגיש כאילו אני נדרס מתחת לסקוצ' ברייט! קיבינימאט, עם כל סיפורי הגבורה שלך מהצבא, אף אחד לא לימד אותך להתגלח בשביל המסדר בוקר?!

ואחותי הגדולה, גם ממנה צריך לבקש סליחה. אותה אחות שמלאו לה בדיוק ארבעה קייצים לפני שבוע. אני מצטער שאני גונב לה מעט את אור הזרקורים, אבל מה לעשות שיש לי חיבה מיוחדת לכבל של הממיר ומישהו צריך לשמור עליי שלא אלעס אותו? אל דאגה, יום יבוא ואהיה גדול מספיק בשביל לשמור עליה בדרך לבית ספר, כמובן שהכל במידה ולא אתחשמל מהכבל האטרקטיבי הזה. אווו הכבל… אני רק חושב עליו הזה ומיצי הקיבה שלי מתחילים לעבוד.

חזרה לענייננו ולסליחות – איך אפשר לשכוח גם את הדובי שלי, טוביה. דובי טוביה היקר, אתה לי דובי נאמן וחביב. נשארת לי נאמן ועזרת לי לישון גם כשתלשתי לך את הכפתור של העין, ועל זה אני מבקש סליחה. אני מבטיח לך שאתה עדיין חמוד, גם אם עכשיו אתה נראה כמו משה דיין עם פרווה.

ואחרון חביב, מגיעה סליחה לאבא שלי. המגודל עם הזיפים, שאם אמא שלי היא הדובה הגדולה אז אבא שלי נראה כמי שאכל אותה. אבא יקר, סליחה שחירבנתי לתוך החיתול שתי דקות לאחר שהחלפת לי, ובדיוק כשמיהרת לעבודה לפגישה חשובה. מצטער אבל אין מה לעשות, אני עדיין בגיל שאין לי שליטה על הסוגרים ואם כבר מדברים על זה, אולי פשוט תתן לי לעשות קקי בשקט לפני שאתה רץ ישר להחליף לי? בינינו, זה קצת מעצבן, אפילו לאסירים בכלא המצרי נותנים כמה רגעים של חסד. מה תינוק בן שנה צריך לעשות בשביל לחרבן בבית הזה? על אחת כמה וכמה שגם לא באתי בבקשה מוגזמת, בסך הכל רציתי שתניח לי לכמה דקות – זה לא שביקשתי סיגריה כדי להסדיר את מערכת העיכול. ואם כבר מדברים על רגעי שקט, אז אני מבקש ממך שגם תפסיק להסתכל עליי בעיני עגל ולחכות שאסיים. אני אסיים כשאסיים, אני מבטיח לך שתריח. אתה יודע מה, התחרטתי. אתה זה שצריך לבקש ממני סליחה! כן, לא רק שאי אפשר להתפנות כמו שצריך בבית הזה, גם כל פעם שאתה בא לנשק אותי אני מרגיש כאילו אני נדרס מתחת לסקוצ' ברייט! קיבינימאט, עם כל סיפורי הגבורה שלך מהצבא, אף אחד לא לימד אותך להתגלח בשביל המסדר בוקר?! זה כל כך קשה? ואם כבר מדברים על חוסר סבלנות, אז גם אישתך צריכה לבקש ממני סליחה! תגיד לה שלא צריך להוציא מד חום ולבדוק אותי כל פעם שאני קצת מזיע. בהתחלה זה היה נחמד ששמתם לי אותו מתחת לבית השחי, המתכת הקרה היתה די מרעננת בימי הקיץ החמים. וכל זה היה טוב ויפה, אבל אתה יכול לדמיין לעצמך כמה מפתיע זה היה בוקר אחד שבמקום לבית השחי דחפתם לי את המד חום לתחת! מה הקטע שלכם עם הטוסיק שלי? לא רק שאתם לא מאפשרים לי יציאות סדירות כמו שצריך, עכשיו גם אתם מנסים לדחוף לי לשם דברים?!

ואחותי הקטנה, גם את צריכה לבקש ממני סליחה! אני מבין שסיימת לראות את כל הסרטים והסדרות של דיסני, אבל זה לא אומר שאם משעמם לך אז את ישר מתחילה לשחק איתי. אני לא צעצוע ואם תרקדי איתי עוד פעם אחת הידיים שלי יתלשו. תדעי לך, אם אני רוטן זה רק בגלל שבאת והפרעת לי – בשום תרבות שבעולם בכי וצרחות אינם סימנים לכך שמישהו אוהב את מה שעושים לו והוא רוצה עוד. אז אני מבקש ממך, לכי תוציאי את האגרסיות על מישהו אחר, לכי לדובי שלי טוביה, הוא גם ככה רגיל למצבים קיצוניים.

וזה מזכיר לי עוד מישהי, הגברת מטיפת חלב. אותה גברת שהחליטה שאני שמן לפי המדדים ובגלל זה אסור לתת לי לאכול גם בלילה, הלו גברת, לא שמעת על טיפוסים של לילה? אני הכי אפקטיבי בלילה, תשאלי את ההורים שלי. את יודעת שעד לא מזמן אנשים שמנים היו נחשבים לאמידים בחברה, ובכלל מה אני אשם שאמא שלי דפקה נוטלה כל ההריון ואני נולדתי חובב מתוקים. את חכמה על קטנים? את יודעת מה, אני מוכן להפסיק לאכול בלילה אם את מוכנה להפסיק לתקוע דוריטוס מול "צינור לילה" לפני השינה.

טוב התעצבנתי מספיק והתעייפתי. באתי לבקש סליחה ומחילה ולהתחיל את השנה בצורה רגועה ורק התעצבנתי יותר, נראה לי שאני אבכה קצת ואעשה קקי. אני מאוד מקווה שהפעם הם לא יתעללו בפעוט חסר ישע שכמוני ופשוט יניחו לי לסיים לחרבן. מה בסך הכל ביקשתי, קצת שקט? יכולתי להתפנק ולבקש דברים הרבה יותר גרועים אבל לא עשיתי את זה, דברים שאני בטוח שהיו מפתיעים גם אותם וגם את סופר נני – יכולתי לבקש מהם עיתון!

צילום:mliu92, ברשיון CC.

השאר תגובה