יומני הנסיך – למה פורים יצא לכולם מכל החורים?

פעם חגגו את פורים רק יום אחד, עכשיו חוגגים אותו שבוע והקורבנות העיקריים הם ההורים. הנסיך סוקר איך מכניסים פעילויות של שנה למשך שבוע אחד ויש לו גם עצה להורים.

יומני הנסיך, השנה 2017, פורים עוד לא התחיל וכבר התעייפתי. אכן שבוע עמוס בגן. שמו עליי מסיכה של ליצן, פיל, אריה, דב פנדה, דב קוטב, דב ארץ ישראלי ודב נבון. אני יכול לומר בלב שקט שמילאתי את כל החסכים שלי לשנה הקרובה ואין לי שום רצון להתחפש למשהו שהוא לא פעוט בן שנתיים.

משום מה בישראל חוגגים את פורים יותר זמן משחוגגים את פסח. שבוע-שבועיים לפני חג פורים עצמו הגננת בריגיטה שלחה לכל ההורים מייל מסודר ותמציתי של שישה עמודים ושלושה נספחים המתחיל בהסבר מפורט על הדרך בה בחרו בגן לחגוג את פורים, ממשיך להוראות הפעלה והמשך למידה לילדים בבית ומסתיים בלוח זמנים צפוף ומוקפד לפעילויות השונות בגן שההורים צריכים להיערך אליהם. למופע פעמוני היובל לא התכוננו ככה.

…אין רגע דל להורים, שמוצאים עצמם מתרוצצים בתשע בערב כי גילו שמחר מתוכננת סדנת כדורי שוקולד וכל ילד צריך להביא שמנת מתוקה 35% ללא גלוטוז, ללא גלוטן וללא טעם.

לא הייתי צריך לקרוא את המייל (וגם אם הייתי רוצה אני לא יודע איך) כדי לדעת מה התוכן שלו. פשוט פתאום ההורים שלי ניגשו אליי בזה אחר זה והתחילו להסביר לי על החג, על המשמעויות שלו, על מרדכי היהודי ואסתר המלכה. "נו, יופי!" חשבתי לעצמי, "עוד לא התקררה הגופה של טו בשבט ועכשיו מתחילים בשטיפת המח על פורים? מה כבר יש לדעת – מתחפשים ואוכלים ממתקים. מבחינתי שיקראו לזה נוביגוד".

ההורים מצידם לא התרשמו מחוסר הרצון המופגן שלי לשמוע על מגילת פורים והמשיכו להרעיש ברעשן ולספר לי סיפור מחריד שבסופו תלו למוות את האויב של היהודים ואת כל הילדים שלו. לעזאזל, אני כולה בן שנתיים, טוב שלא פתחו יו-טיוב והראו לי גם סרטונים של דאעש. ואם חשבתי שהסוף הטראגי של המן הרשע הוא הנורא מכל אז היום גם הבנתי שטחנו את האוזניים שלו ועשו מהם עוגיות ממולאות בתמרים או שוקולד. קניבלים.

ההורים נראו מותשים. ודי אפשר להבין אותם. לפי הלו"ז הצפוף של הגננת בריגיטה בכל יום בגן יש פעילות אחת או יותר שהם צריכים להתכונן אליה או לקחת בה חלק, זה כבר לא רק לזרוק אותי בגן ולברוח כמו גנבים כדי שלא אראה ואפרוץ בבכי. לדוגמא, ביום ראשון היה לנו יום פיג'מות, אז כולנו התייצבנו אחר כבוד עם פיג'מות נעלי בית ודובי. אבא בתחילה שמח עד שפניו נפלו כי אמא הבהירה לו שעדיין צריך להחליף לי טיטול ובגדים ולא סתם לזרוק אותי בגן עוד לפני שפקחתי עין.

למחרת, ביום השני, היה יום של חיות אז ההורים היו צריכים להביא מסיכה של חיית בר, יום שלישי היה יום של כובעים וצעיפים, ברביעי היה משחק הגמד והענק, חמישי קישטנו קופסאות קרטון למשלוחי מנות ובשישי כל ילד היה צריך להעלות מונולוג על – אחשוורוש הרשע: מנהיג חזק או שמנמן עם תסביך אם וחיבה לטחינה. אכן אין רגע דל בגן, לא לילדים ולא להורים, שמוצאים עצמם מתרוצצים בתשע בערב כי גילו שמחר מתוכננת סדנת כדורי שוקולד בגן וכל ילד צריך להביא שמנת מתוקה 35% ללא גלוטוז, ללא גלוטן וללא טעם.

העייפות של ההורים בעיקר באה לידי ביטוי בזה שאין להם זמן למצוא לי תחפושת אז הם ויתרו ונשארו עם שתי חלופות – או שאלבש את התחפושת של שנה שעברה או את התחפושת של אחי הגדול. ומכיוון שאין לי אח גדול, אלא רק אחות גדולה, ומכיוון ששנה שעברה היא התחפשה לאלזה אז האופציה הזו ירדה מהשולחן די מהר (אם כי לא מהר מספיק). לבסוף נשארתי עם תחפושת של אריה, תחפושת יפה אבל קטנה עליי בכמה מידות, ואני די נראה כמו אריה שמנמן שבמקום לעשות דיאטה ומנוי לחלי ממן, נראה שהוא אכל אותה.

וזה לא נגמר בתחפושות, ברגע שבריגיטה הגננת זיהתה שההורים הרשו לעצמם חמש דקות של מנוחה בספה היא שיגרה מייל נוסף עם הוראות לגבי משלוח המנות. בגדול המשלוח מנות צריך להכיל דברי מתיקה ספציפיים כדי לשמור על אחידות בגן. בקטן, המשלוח מנות הולך להיות לא טעים. אולי זה מכיוון שהגננת בריגיטה הינה יוצאת מזרח אירופה הקומוניסטית, אולי זה בגלל שלועד ההורים יש עודף זמן פנוי וגב חלש, אבל השנה הוכרז שכל משלוח מנות יהיה זהה אחד לשני בדיוק כמו קופסאות המזון שחילקו בעבר תמורת תלושי מזון בפולין. על פי הצו הנשיאותי של הגננת כל משלוח מנות חייב להכיל אוזן המן אחת, שקית במבה קטנה, וחטיף שוקולד אחד שלא עולה על 25 גרם. אל לו להורה אשר יפר את הצו הנשיאותי של הגננת – בריגיטה יכולה לשלול להורים את הזכות ל-"אח ממשיך" ברישום לשנה הבאה.

ככה זה בחיים, ההורה מתכנן תוכניות והגננת מתכננת לו את החיים. יש תקופות שלא משנה כמה תנסה להחזיק את השליטה בידיים תמיד יצוצו עוד ועוד משימות והפרעות מהצד ופשוט צריך לזרום. לזרום עם הילד שרוצה להתחפש לאריה ולא לטייס, לזרום עם הגננת שרוצה משלוחי מנות כשרות למהדרין ולזרום עם התרעות מעכשיו לעכשיו על יום פיג'מה, יום מגבת ויום אדמת.

יש תקופות שפשוט צריך לחכות עד יעבור זעם, אפשר לתכנן מראש אבל כדאי לקבל את העובדה שהשינוי הוא מעבר לפינה ושתמיד יהיו הפתעות. אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת מה מישהו מתכנן לנו, אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת על תקלות או התקלות בדקה התשעים, אבל זה בסדר, אנחנו גם אף פעם לא יכולים לדעת אם יירד גשם בפורים. צריך פשוט לקום בבוקר החג, ואולי בעצם בכל בוקר, לחייך ולזרום.

חג שמח

צילום:Andrew Bardwell, ברשיון CC.

השאר תגובה