יומני הנסיך – קריאת אזהרה נגד אמא ואבא של שבת!

בכל שבוע המוני ילדים קטנים מוכתרים כאבא ואמא של שבת. פעוט אחד יוצא נגד התופעה ומבקש להפסיד את הטקס הקדום ויש לו סיבות ממש טובות לכך

יומני הנסיך, השנה 2016, והיום עברתי טקס פגני קדום בגן ואני בספק אם במשרד החינוך מאשרים כאלו דברים – היום הייתי אבא של שבת. כבר בבוקר חשדתי שזהו אינו יום שגרתי. כמו בחגים, גם הפעם הלבישו אותי בחולצה לבנה, מכופתרת ולוחצת ושלחו אותי מיוזע ומקטר לשחק עם שאר הילדים בגן. כשאמא זיהתה שאני רץ לכיוון החצר היא הזהירה את הגננת שלא תיתן לי לשחק בחול כי זו חולצה של לה-קוסט (LACOSTE). לה-קוסט מסתבר זה השם של התנין שיש לי על החולצה. בדיוק כמו שלסוס בחולצה אחרת שלי קוראים ראלף. אני יודע את זה כי כל פעם שאבא רואה שאני לובש את החולצות האלו, הוא מרים ידיים לשמיים ואומר שעם כל התנינים והסוסים על החולצות שלי, החולצה שהכי מתאים לו ללבוש עכשיו היא חולצה עם סמל של חמור.

שעת המשחקים נגמרה בגן וריכזו את כל הילדים בחדר אחד. רק אותי שמו במרכז, מול שולחן עם מפה לבנה. הגננת התקרבה אליי בחיוך והניחה על ראשי כיפה סרוגה. פה חשדתי. נראיתי כמו הכלאה של צלחת לווין הפוכה ומתנחל העונה לשם אלקנה. מצד אחד שמחתי שאני במרכז העניינים, אבל מצד שני חרדה גדולה החלה לצוף בגופי, במיוחד כשנזכרתי שבפעם האחרונה שעמדתי לפני הרבה אנשים במעמד כזה והיתה מעורבת מפה לבנה וכיפה חתכו לי את הבולבול. חששתי.

עם כל הכבוד לנועל'ה ושיערה המתנפנף, איך אני יכול להתחתן עם מישהי שבוכה בכל פעם שמביאים לה גמבה בארוחת צהריים. אני אוהב גמבה. ומעבר לזה אני גם לא מכיר אותה! איזו משחת החתלה היא הכי אוהבת? באיזו שעה היא הכי אוהבת להתעורר בשבת? ומה היא חושבת על העונה השניה של אנריקה?! ובכלל, איך אפשר לבנות מערכת יחסים עם בת. אלוהים אדירים, איכס, היא בת!

הושיבו את נועל'ה לידי, מול השולחן עם המפה הלבנה ושתקנו. רגזתי. אם הייתי יודע שנולדתי לשבטים פרימיטיביים בהם מתחתנים בגיל כזה צעיר הייתי מבקש בגלגול הנשמות להיוולד כג'ירפה. גם לא צריך להתחתן, גם גבוה בשביל לקחת עוגיות מהארונות במטבח, וגם אף ילד לא יודע לומר כששואלים אותו "איך עושה ג'ירפה?" –גם רווק, גם שבע וגם ייחודי, מה יותר טוב לי מזה. הדבר היחידי שעצר אותי מלהפוך את השולחן ולנוס כל עוד נפשי בי מהחופה הכפויה היתה החלה החמה שהניחו מולנו. אדי חום יצאו ממנה והריח שלה מילא את החדר. כל מה שרציתי זה לקפוץ ראש לתוך החלה ולטרוף אותה. ככל שעברו השניות וריח החלה סיחרר את ראשי גמלתי בהחלטה שבכדי להתענג עליה כנראה שאצטרך להתחתן כדת וכדין. זו ההקרבה שלי. וזה בסדר לי, אני רוצה את הפחמימה הזו. נראה לי שבגלגול הבא לא אבקש להיות ג'ירפה, אבקש להיות משהו שגורם אושר לאנשים, אבקש להיות פחמימה.

בזמן שבלוטות הרוק שלי עבדו שעות נוספות סיימה הגננת את השירים והברכות. ואז זה הכה בי, הבנתי מה התפקיד שלה, היא הרב. אומנם רב רפורמי, אבל עדיין, היא הרב. ועכשיו היא באמת הולכת לחתן אותי. להפתעתי, היא לא החלה בשבע הברכות אלא קראה לאחד הילדים הישובים בחדר. לצערי היא קראה דווקא לילד שאני הכי שונא. לאויב התמידי שלי – יהלי. מסתבר שיהלי הארור הוא האורח של שבת ולכן הוא צריך לעמוד לידי וליד החלה. לא הכלה, החלה. שזה עוד יותר גרוע. אני באמת שלא סובל את הילד הזה, מעצבן עם חננה שכל מבוקשו זה לחטוף צעצועים של אחרים. מה הוא נדחף עכשיו? מילא שלוקח לי כל הזמן את הצעצועים, מילא שייקח ממני את התפקיד של אבא של שבת, אבל מה עם החלה? עכשיו אני צריך להתחלק בה גם איתו?! ארורים הם חיי הנישואין!

הגננת זיהתה שהרוחות מתחילות להתלהט והרימה את החלה החמה לאוויר, בצעה אותה וחילקה לי, לכלתי ולאורח הלא רצוי. נגסתי בחתיכת החלה שהוגשה לי. אוי, איזה טעם היה לחלה. המרקם שלה, הקריספיות שלה, יכולתי לאכול ממנה עד בלי די. אני לא מבין למה מלידה הכריחו אותי לינוק חלב ולא חלה. אין ספק שלא יהיו יותר מלחמות בעולם אם כולם יאכלו חלות חמות. אני אפילו שונא קצת פחות את יהלי כשהפחמימה זורמת בעורקיי.

בסוף הטקס, התפזרנו וכל אחד הלך לדרכו. נועל'ה הלכה לחברות שלה ואני חזרתי לריב עם יהלי. הדבר היחיד שנשאר לא פתור בעיניי היתה השאלה – מי זו שבת? כל הזמן דיברו על שבת. הכריזו שאני אבא שלה ונועל'ה היא אמא שלה. אבל לא ראיתי אותה בשום מקום. וגם לא הראו לי תמונה. מכיוון שעשו לה כל כך הרבה כבוד אז הנחתי ששבת היא ילדה ממש חמודה ונחמדה. עכשיו שנועל'ה ואני ההורים שלה, אנחנו צריכים לדאוג לה לכל צרכיה. אין ספק שזו מחויבות גדולה. לדעתי זו הולכת להיות משימה די פשוטה, הרי כל מה שצריך זה לעשות קידוש עם כיפה, לאפות חלה טעימה ולהזמין אורח מעצבן שרץ עם חננה בגינה. אני באמת לא מבין הורים שמקטרים שקשה להם, ושהם עייפים ומותשים. אפילו שלא הכרתי אותה, שבת נראית ילדה ממש נוחה ושכל מה שצריך זה לקבל אותה באהבה. אם באמת זה כל מה שצריך, אז זה מה זה קל להיות הורים.

צילום:Pieter van Marion, ברשיון CC.