יומני הנסיך – אולימפיאדה מבעד עיניו של תינוק בן שנה
כולם צופים באולימפיאדה וגם הנסיך מצטרף לחגיגה. אביו מעוניין לצרפו לסגל האולימפי והוא כמעט מתייאש מהאימונים עד שלבסוף מתגלה כישרון טבעי לענף ספורט מאוד מסוים
יומני הנסיך, השנה 2016, ומסתבר שאני כבר לא האטרקציה היחידה בבית, על תשומת הלב של ההורים אני מפסיד כיום לאולימפיאדה. אבא שלי לדוגמא, קם כל לילה בשלוש לפנות בוקר בשביל לצפות בתחרויות. מעניין מאוד שבשביל הבנות שרוקדות עם החוט על המזרון כן יש לו כח להתעורר, אבל כשהוא צריך להחליף לי חיתול באמצע הלילה זה כבר סיפור אחר לגמרי, אפילו חפירה של רכבת קלה מתחת לחלון לא תצליח להעיר אותו.
אני גם הצטרפתי בעל כורחי לצפייה המשותפת של האולימפיאדה. אתמול הספקתי לצפות בתחרויות של אנשים שוחים במים, אנשים קופצים למים ואנשים רוקדים במים – באופן כללי, נראה שהספורטאים מאוד אוהבים אמבטיות. אני חייב לציין שהכל היה נראה קשה, עד שהתחילה תחרות הריצה. בינינו, כמה זה כבר קשה לרוץ? הרי כל תינוק יודע שהחלק הכי קשה זה להצליח להתרומם על הרגליים ולא ליפול. אם כבר, בואו נראה אותם זוחלים כמוני, בזחילה אינדיאנית לאחור מהשטיח בסלון עד החדר של אמא ואבא – אז נראה מה הם שווים באמת.
…בתגובה לחוסר הטעם המשווע של האוכל הכרזתי על ענף ספורט חדש שנקרא "הדיפת אוכל מהצלחת" וזרקתי בהפגנתיות את הכל לקיר
מכל הנתינים שלי בבית, אבא שלי הכי נרגש מהמשחקים האולימפיים. הוא התלהב עד כדי כך שלקח אותי בתור פרוייקט והוא עכשיו רוצה שאייצג את ישראל באולימפיאדה. בתחילה שמחתי על עודף תשומת הלב אך בשלב מסוים זה התחיל להתיש כל הריצות שהוא מכריח אותי לעשות סביב השולחן בסלון. וגם מה הקטע הזה שהוא זורק לי כדורים לכל עבר כדי שאתפוס – מה, אני כלב? אם הוא כל כך רוצה מדליה שיתאמן בעצמו. בינתיים עם הכרס בירה שלו ואופני הספורט שמעלים אבק במחסן התחרות היחידה שהוא יכול להשתתף בה זה תחרות אכילת נקניקיות.
גם בערב, כשהאימונים המפרכים נגמרו, אבא לא התייאש. הוא הושיב אותי על כיסא האוכל והניח לפניי צלחת עם שלוש ביצים, שתי כפות קוטג' וקופסת טונה אחת במים. בתגובה למבט המזועזע שהיה לי ולאמא שלי הוא הסביר שאני כרגע בתוכנית העמסת חלבונים וצריך לבנות לי את השרירים. בתגובה לחוסר הטעם המשווע של האוכל הכרזתי על ענף ספורט חדש שנקרא "הדיפת אוכל מהצלחת" וזרקתי בהפגנתיות את הכל לקיר. לאור המבט המזועזע של אבא מחאתי כפיים. ידעתי שהוא גאה בי. רק יום אחד של אימונים וכבר שברתי שיא. וגם את הצלחת מסתבר.
כשעלה הלילה, המוטיבציה של אבא דעכה והוא היה כבר מיואש ולכן החליט ללכת לישון מוקדם. גם אותי הוא הניח במיטה לישון, הוא הספיק להסביר לי שאחד הדברים הכי חשובים לספורטאי זה שינה טובה בשביל התאוששות. הסכמתי, ולכן לאחר שינה טובה של חמש דקות קמתי וקראתי בקולי קולות שיוציאו אותי מהמיטה. הגיע השעה לקחת אותי למיטה האמיתית שלי – המיטה של אמא ואבא. ברגע שהניחו אותי במיטה בין שניהם, התחלתי להסתובב מצד לצד כדי למקם את עצמי. נתתי בעיטות בגב לאבא, מרפקים בצלעות לאמא, ואפילו ביצעתי את הגלגול המפורסם שלי בו אני נוחת כשהראש שלי על הפרצוף של אבא והרגליים על העיניים של אמא. ואז נדלקה לי הנורה! הבנתי שכל האימונים שעשו לי במהלך היום לא היו לשווא, גיליתי שיש לי כישרון מלידה! גיליתי את הענף האולימפי שאני הכי מתאים לו – ג'ודו!
