[טור אורח] ההחלטה האם להפסיק הריון או לא בגלל CMV

כשמגלים על ההיריון יש שמחה. אך היא יכולה להיעלם ברגע בגלל תוצאות בדיקות דם. בטור אורח משתף א' ברגעים הקשים ועל ההחלטה האם להפסיק את ההיריון או לא.

"איזה כיף!, אנחנו בהריון!". כך הודיעה אשתי, לפני 3 שנים לערך ב-4 לפנות בוקר. או לפחות זה מה שהיא אומרת לכולם. 4 לפנות בוקר, כל מה שעניין אותי זה לישון, היא לא יכלה לחכות עם הפצצה הזו לקפה של הבוקר? – איזה מחשבות של דביל היו לי.

אין הורה שלא נמצא בלחץ תמידי מרגע הישמע ההודעה הזו, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בהריון הראשון. אפשר לדמות זאת לשריקת הפתיחה למרוץ מכשולים בן 9 חודשים בערך, נבחרת זוג ההורים נגד תחלואות העולם. כל כך הרבה אזהרות, כל כך הרבה איסורים שאי אפשר לדעת מאיפה להתחיל. אסור דגים חיים, אסור אלכוהול, אסור לעשן, אסור לרכב על אופניים. וזה רק על קצה המזלג.

תמיד דמיינתי בראשי את ההיריון כתקופה נהדרת. האישה קורנת וזורחת, מקבלת מבטים מחייכים מכל מקום, והגבר – הוא רק שומע בעבודה כמה הולך להיות לו רע בחיים ושיברח כל עוד הוא יכול. לשמחתנו ההיריון הלך לנו די חלק. לאשתי לא היו בכלל בחילות, ולמעט עייפות מצטברת וחוסר נוחות לישון רק על צד שמאל, היא התמודדה יפה מאד. הגיבורה הפרטית שלי.

…השמחה ברצון לספר להורים על ההיריון הצפוי, הוחלפה בעצב ובקושי לספר על הבשורה המרה. כיצד מספרים דבר כזה? האם הם יבינו? האם יתמכו בהחלטה שקיבלנו?

"מזל טוב, אנחנו שוב בהריון!". כן, שנתיים ומשהו עברו ועדיין אין גיוון בהודעות שאשתי מבשרת לי ב-4 לפנות בוקר. הילד כבר בן שנתיים וקצת, בלידה הבאה הוא יהיה כמעט בן 3. בדיוק הזמן המתאים להגדיל את המשפחה הקטנה שלנו, שגודלת לסטנדרט הישראלי של זוג + 2.

רווי חוויות משמחות מההיריון הקודם, קבענו תור לרופא הנשים של אשתי להתחלת התהליך. הגענו מוכנים עם כל בדיקות הדם הנדרשות, הרי אנחנו כבר שועלי קרב ותיקים – יודעים בדיוק מה הרופא יגיד וישאל.

"מזל טוב, אתם שוב בהריון, אבל…", אומר הרופא. זה לא מה שציפינו שהוא יגיד. יש משהו במילה הזו, "אבל", במיוחד אם היא מגיעה אחרי משפט עם מילים בעלות משמעות טובה. ועוד כשאתה שומע את המילה הזו מהרופא, משהו בי לפתע נסדק. פתאום לא הכול ורוד, אין את התחושה הזו של היריון קורן וזורח.

"על וירוס CMV שמעתם?" שאל הרופא והמשיך בלי לתת לנו אפשרות לענות. "זה דבר נפוץ אצל מבוגרים, שאפילו לא יודעים לפעמים כי הם חלו בו". מסתבר שההידבקות הופכת מסוכנת מאד כאשר האישה נדבקת במהלך ההיריון או מעט לפניו. ואצל אשתי, בדיקת ה-CMV יצאה חיובית. המשמעות היא כי קיים סיכוי שהעובר יסבול ממחלה מולדת שנעה בין תופעות לוואי זניחות למחלות קשות שקשה לי אפילו לחשוב עליהן.

ישבנו קפואים מול הרופא. לא ידענו כל כך איך לאכול את הצפרדע הזו. אנחנו, זוג צעיר עם ילד בן שנתיים, מה לנו ולזה? איך הגענו למצב הזה? ההיריון הראשון היה כל כך טוב, הילד בריא, אנחנו בריאים. מה עושים עכשיו?

"אסביר לכם מה האופציות שלכם", הרופא מבחין בעיניים הפעורות שלנו מהשוק הראשוני שחטפנו. אולי יש תקווה חשבתי בליבי. בכל זאת אנחנו בשנת 2016, בטח הוא יסביר איזה תרופות לקחת ולכמה זמן ואנחנו נחסל את המחלה האיומה. אך אז הגיע המסמר האחרון. כאילו בתזמון מושלם. כשאנחנו בקרשים, טיפה מנסים להרים את הראש מעל המים, ושוב, מכת אגרוף קשה לבטן.

"רוב הזוגות במצבכם הולכים על הפתרון הפשוט ומפסיקים את ההיריון". שתיקה ארוכה. אני מסתכל על אשתי והיא עליי, לא מאמינים שבכלל קיימת אפשרות כזו. אני לתומי חשבתי שרק ניקח תרופה. אנחנו רק בשבוע 7, רק לפני כמה ימים צהלנו לרגל הבשורה המשמחת שאנחנו בהיריון וכבר היא נלקחת מאתנו? אומנם אנחנו בשבוע מוקדם יחסית אבל כבר חלמנו איך הילד הקטן שלנו הופך לאח בכור וגדול. איך ישחק עם אחות או אח קטנים. איזה בגדים נעביר לילד הבא ואיזה נתרום. ואיך נסדר את החדר שלהם.

"אמרת שיש אופציות, מה האופציות הנוספות?" שאלתי בקול חלש, לא רוצה להאמין שהאפשרות הראשונה היא הפסקת הריון. הרופא הנהן בראשו, "כן. קיים סיכוי של 40% להידבקות העובר. את זה נוכל לאמת רק בבדיקת מי שפיר, בשבוע 21". שבוע 21? שאלתי בלב. זה יוצא 14 שבועות מעכשיו. זה המון זמן. וגם אם נגלה שהעובר כן נדבק לא נוכל לדעת האם יקבל רק תופעות לוואי או יחלה במחלה קשה.

איך אנחנו יכולים לקבל החלטה כזו? איך אפשר להתמודד עם תינוק קטן שבכל רגע נתון יכול לחלות במחלה קשה, או אפילו להיוולד לתוכה? ומה עשינו שזה קרה לנו? לפעמים זה מרגיש שהדברים האלה קורים רק לאנשים אחרים, לחסרי מזל, ופתאום אנחנו הם האחרים. חסרי המזל.

יצאנו מהפגישה עם הראש באדמה. ימים חלפו בשתיקה בבית ולאחר כמה זמן התעשתנו והחלטנו להמשיך למרות הכול. השמחה ברצון לספר להורים על ההיריון הצפוי, הוחלפה בעצב ובקושי לספר על הבשורה המרה. כיצד מספרים דבר כזה? האם הם יבינו? האם יתמכו בהחלטה שקיבלנו?

ומה יהיה עם החברים? כיצד נספר להם? הרי אוטוטו ייראו כבר בטן, ואז לא נוכל להסתיר זאת יותר. כל זה יקרה לפני שבוע 21. אותו שבוע ארור שחקוק לנו עמוק בזיכרון וביומן של כל אחד מאתנו. איך נוכל ללכת ולספר לאנשים שאנו בהריון, ובשבוע 21 נקבל את הבשורה הנוראית מכל. "היינו בהיריון, אבל עכשיו כבר לא", האם זה מה שנגיד? אני לא מצליח לדמיין את עצמי אומר את המשפט הזה. איך מסבירים את הסוד הנורא הזה שהסתרת בבטן כל הזמן הזה.

"אני נורא מפחדת ממה שיהיה" אומרת לי אשתי כל כמה שעות. גם אני מפחד, אני אומר לעצמי בלב. אבל מבחוץ אני חייב להיות אופטימי, אני חייב להראות לה שאני מאמין שיהיה בסדר, גם אם אני לא מאמין בזה בלב שלם. אני חייב להיות חזק עבורנו. אני חייב להיות חזק עבורה.

הימים עוברים, אנחנו מנסים להתקדם ולא לחשוב על זה. אפילו שברור לשנינו שזה לא הולך ואין מצב שלא חושבים על זה. אנחנו מאמינים שיהיה טוב, ושכל זה יהיה בעתיד כזיכרון רחוק שנספר אותו לילד העתידי שייוולד. והלוואי והוא ייוולד בריא. והמספרים יהיו לטובתו והוא ינצח את הסטטיסטיקה. ייוולד לסיפור גבורה. סיפור הגבורה הפרטי שלו, של אישתי, ושל המשפחה הקטנה שלנו.

טור אורח נכתב על ידי א' שביקש להישאר בעילום שם.

צילום:felix.mac, ברשיון CC.

7 תגובות

כתוב נפלא מחזיקה לכם אצבעות…

מזמינה את א' ואת כל מי שעובר הריון cmv להיכנס לקומונת הריון עם cmv בתפוז שהיא אנונימית או לקבוצת הפייסבוק הריון עם cmv יש לך עובר אחד בבטן ואלפיים נשים איתך לקבלת תמיכה ומידע. רוב הסיכויים לטובתכם! כולנו שם או שהיינו שם ויכולות לנסות ולסייע

מוכר מאוד כדאי להתייעץ עם פרופ' יעקב אמיר בטרם מקבלים כל החלטה

מוכר מאוד…
לנו המצב היה אפילו שונה לא יכלנו לעשות בדיקת שפיר ועדיין המשכנו את הריון עד חודש 9 שידענו בוודאות שנדבקנו בcmv במהלך שבוע 17 אבל לא ידענו עם הילד נדבק.
בסופו של דבר הילד נבדק והוא לא נדבק במחלה

חייבת לציין שהנתונים בטור רחוקים מהמציאות. כיום כבר לא ממליצים על הפסקת הריון אוטומטית בשל cmv. הדבקה של העובר אינה מחייבת פגיעה כלשהי. אחוז הפגיעות הקשות נמוך וניתן לזהות פגיעות קשות באמעות בדיקות במהלך ההריון ולא להסתפק בנתון של הדבקה בלבד שהוא נתון שלא אומר כלום על בריאותו של הילד. קיים היום גם טיפול תרופתי שמאפשר למנוע חלק מתופעות הלוואי של ההדבקה במקרה שהילד נדבק ונפגע.
כאמא שעברה הריון cmv ממליצה לחפש מידע רפואי עדכני, ויכולה רק לספר שבני בן העשר נדבק ממני בתחילת ההריון ב cmv ונולד ללא מחלה או כל פגיעה שהיא.

הנתונים בטור הם כפי שהובאו ל-א' על ידי הגופים הרפואיים לפני כמה שבועות.

אני רק רוצה לשתף כי מסתבר שזה משהו שקורה להרבה אנשים. הנתונים שהובאו לי בדיוק לפני יום אחד שונים בתכלית השוני. האחוזים שונים לחלוטין, ההמלצות שונות לחלוטין, נכון שצריך לחכות עד השבוע ה 21 אבל אחרי זה יש פרוטוקול שלם והפסקת ההריון יכולה להתבצע רק לאחר בדיקות שכוללות MRI. בקיצור, אני ממליצה להם לקבוע תור לאחת מהמרפאות לאם ולילד באיכילוב או בבלינסון, אני בטוחה שהתמונה תראה קצת פחות דרמטית (לא שלא צריך להתייחס לזה ברצינות, ולא שאני לא מתכוננת בעצמי לאפשרות של הפסקת הריון במידה ויגלו שלילד שלי אין סיכוי סביר לחיות חיים נורמליים) אבל יש עוד הרבה הרבה הרבה מה לעשות לפני.

תגובות עבור אבי לביאד לבטל