אם וונדר וומן היתה מחליטה לעשות שינוי קריירה,
לשפץ את קורות החיים ולשלוח למשרות מעניינות,
מהר מאוד היתה מגלה שהמצב הוא בכי רע.

היא היתה מתלבטת אם לרשום את הגיל שלה,
אם לרשום שהיא נשואה,
כמה ילדים יש לה או כמה היא מתכננת,
הרי ידוע שנשואה טרייה היא פצצת הריון מתקתקת.

יום האהבה לא יעזור לכם.

בינינו, כולנו לפעמים קצת משפחות חד הוריות. כן, זה שעוד לא התגרשתם זה לא אומר שאתם נשואים באושר. והשחיקה הזו, במה שהיתה פעם זוגיות והיום היא מערכת יחסים גדולה ומורכבת, רק הולכת ומתעצמת.

אתם קמים בבוקר. אחד מעיר את הילדים, והשניה תופסת משימה אחרת מיני רבות ומכינה סנדוויצ'ים – בשביל לא לבזבז זמן כמובן. אחד מסדר את התיקים והשניה רבה עם הילדה שללבוש גופייה בחורף זה רעיון רע מאוד. אתם מפזרים לגנים לחוד, הולכים לעבודה לחוד, בקושי מדברים במהלך היום וגם אם כן אז זה על לוגיסטיקה ועל מה הגננת אמרה ועל התור לרופא ועל החיסון בעוד שבועיים.

שטראוס שלחו לי את החומוס החדש שלהם, ההוא ללא החומרים המשמרים, והתבקשתי ליצור סנדוויץ' אולטימטיבי להורים ולילדים. כבר בעיה, הגדולה שלי בת ה-5 לא אוהבת חומוס, ולכן האתגר הוא אפילו עוד יותר מורכב.

אני לעומתה מת על חומוס. חומוס טרי מחומוסייה, חומוס מקופסא, זה לא באמת משנה לי כל עוד מצורפת לזה פיתה על הגז. הבעיה מתחילה שעוברות השנים, וחילוף החומרים הוא לא מה שהיה פעם, ופתאום הדיאטנית מתחילה להקצות לך רק כפית חומוס אחת לארוחת צהריים. כן – כפית. של חומוס. מסוג הדברים שאתה שומע בפעם הראשונה וצריך שיחזרו על כך עוד כמה פעמים. איזה מזוכיסט אוכל רק כפית אחת של חומוס? ועם מה אני אמור לאכול את זה, עם קליפות של תפוחי אדמה?

צורת ההגשה

אם הייתם הולכים לארומה ומבקשים כריך סלמון והיו מביאים לך שתי פרוסות לחם וחתיכת סלמון משעממת אני בטוח שהייתם יוצאים לא מרוצים. בכל זאת, שילמתם על כריך ואתם מצפים למינימום השקעה. זו בדיוק הסיבה שסנדוויץ' משתי פרוסות לחם ומריחה של חומוס או כל ממרח אחר לא בדיוק תעורר תאבון. סנדוויץ’ צריך להיות מושקע. הממרח שלו, לצורך העניין חומוס, צריך להיות בכמות נדיבה, יש להוסיף תוספות מפתות (נדבר על זה בנקודה הבאה), להוסיף מלח, פלפל, חריף (אם אתם אוהבים או שבא לכם להתעלל בילד) וכמובן לעטוף את הכל בנייר עטיפה איכותי ולהניח אחר כבוד בקופסת אוכל ייעודית.

תוספות בכריך

כשהיינו קטנים נהגו להגיש לנו בימי ההולדת פיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ. זה היה כל עולמינו והיינו מאושרים. אז כמו שמלפפון חמוץ הקפיץ בזמנו את הפיתה כך אנו נוסיף עוד אלמנטים מעניינים לסנדוויץ' כדי להפוך אותו לאולטימטיבי. פסטרמה, כתף בקר, ולמען האמת כל סוג בשר אחר שנראה מתאים או שנשאר משבת האחרונה. עלה חסה, פרוסות דקות של עגבניה, פלפל אדום קלוי וכמובן גם מלפפון חמוץ הם רק קומץ קטן של תוספות שאפשר להכניס לסנדוויץ’ ולשדרג אותו – והשדרוג של הירקות הוא לא רק בבחינת הטעם אלא גם מגדיל את הכריך, מעשיר אותו וגורם להרחקת הרעב והרצון לנשנש לכמה שעות טובות.

ליווי צמוד

כדי שהילדים ייצאו שבעים מסנדוויץ' הם צריכים שני דברים עיקריים: מים וירקות חתוכים. מים זה בשביל שלא יתייבשו וגם בגלל שלעיתים תחושת הצמא שלנו מתבלבלת ואנו מסיקים שאנחנו רעבים אף על פי שאנחנו בסך הכל צמאים. בירקות חתוכים הכוונה היא לא רק למלפפון שטוף שעשו טובה שחתכו אותו משני הקצוות אלא לפרוסות מלפפון חמוץ, פרוסות גמבה, פטריות, כרוב, קולורבי, כרובית, גזר ועוד. תחתכו אותם לרצועות, תחתכו אותם לקוביות, העיקר שתשימו בתיק האוכל ותהפכו את הסנדוויץ’ הקטן הזה לארוחה שיש בה גם ירקות ממלאים ומשביעים.

קינוח

מה שלא יעשה הסנדוויץ', יעשה הקינוח. גם אם הסנדוויץ' שלכם הוא לא כזה מגרה וטעים, עצם העובדה שבסוף הארוחה מחכה בננה מושכת, אפרסמון גדול, או חטיף בריאות קטן רק ידרבן את הקטנים ויזרז אותם לסיים את הסנדוויץ'.

משפט קטן

גם הדף הקטן ביותר שיש בו רק שלוש מילים כמו "אני אוהב אותך" או "אתה יקר לי" יגרמו לילד שלכם להתרומם כמה שניות מעל הקרקע, רגע לאחר שפתח את קופסת האוכל שלו והופתע לגלות מסר מכם. שימו במגירה של המטבח דפים ריבועיים קטנים וכל יום או כל מספר ימים תרשמו מסר קטן, מילת עידוד או אפילו ציור קטן. מי לא יאהב את הסנדוויץ’ של אבא שלו כשזה מלווה במשפט "אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים" וציור של ג'ירפה.

לסיכום

בכל הקשור לאתגר הסנדוויץ' האולטימטיבי, מספר ימים עברו מאז שסנדוויצ'ים עם חומוס התחילו לרוץ במטבח שלנו כמו על סרט נע ושום תלונה לא נשמעה מהילדה. בהחלט אפשר לומר שהמשימה בוצעה בהצלחה. ספציפית חומוס שטראוס היה טעים מאוד, גם לי וגם לילדים, עצם העובדה שהוא לא מכיל חומרים משמרים זה בונוס חשוב, במיוחד אם הוא אחד מהמרכיבים בארוחות הילדים.

למען האמת, בהתחלה כששמעתי על המוצר והבנתי שאפשר להשתמש בו רק לכמה ימים ספורים (לעומת מוצרי חומוס אחרים שיכולים לשבת חודש במקרר) חששתי שזה יהווה בעיה לוגיסטית. אנחנו ההורים צריכים שקט נפשי ולא עוד משימה לעקוב אחריה. זו הסיבה שבגללה התפלאתי לטובה כשגיליתי שהחומוס של שטראוס מגיעה מחולק ל-4 קופסאות חומוס קטנות. דבר שמאפשר לפתוח כל פעם קופסא אחת בנפרד, להשתמש בה למשך כמה ימים ולזרוק. גם בריא יותר וגם לא בזבזני. הייתי ממליץ לשפר את מכסה הקופסא כי כרגע כשפותחים אותו די קשה להחזירו ולבצע סגירה הרמטית. עם זאת ראוי לציין שגם כשלא הצלחתי לסגור את המכסה כמו שצריך החומוס עדיין החזיק טוב במקרר והתרופפות המשמעת של המכסה לא היוותה שום בעיה.

באופן אישי, הכי אהבתי את "החומוס העשיר בטחינה". אין לי ספק שהחומוס של שטראוס ייכנס לרשימת המלאי המשפחתית שלנו אותה אנו דוגמים כשאנו מבצעים קניות בסופר. זה גם בריא יותר, גם מאוד טעים, ואם שטראוס ייצאו עם עוד טעמים וסוגים לממרחים הללו יהיה מאוד קשה לבחור במוצר אחר.

הסקירה אינה פרסומת. אולי אנחנו רגילים שסקירות מוצרים באינטרנט הן פרסומות, אבל באבא הורמונלי הן לא.

כאשר החברות שולחות לי מוצרים לסקירה אני עושה בהם שימוש ולאחר מכן כותב חוות דעת. לטוב ולרע. זו יכולה להיות המלצה וזו יכולה להיות ביקורת.

לידיעתכם.

צילום: אבא הורמונלי, כל הזכויות שמורות.

יסלח.

יסלח עם ישראל לכל בניו ובנותיו שחפרו בקבוצת הוואטסאפ של ההורים בגן.

יסלח עם ישראל לגננת שקובעת שביום שלישי צריך לבוא עם חולצה לבנה, ברביעי עם נעלי ספורט, בחמישי עם ירקות בחמישה צבעים ובשישי הילדה אמא של שבת אז היא צריכה גם להביא עוגה. טבעונית.

יסלח עם ישראל לאמא של יהלי מהצהרון שהחליטה שהשעה שתיים בצהריים, ביום שבת ובאמצע אוגוסט, זו שעה סבירה לעשות יומולדת "גיבורי על" בגן השעשועים של השכונה.

יסלח עם ישראל לילדי כל העולם, המרגישים צמא ורעב כבד בדיוק בין השעות עשר בלילה ושש בבוקר. יסלח להם גם על כך שהם לא יכולים לעשות פיפי לבד ובשביל זה צריכים להעיר את כל הבית.

יסלח עם ישראל לרופא המשפחה שלמד שבע שנים בשביל להסתכל על הילד ולומר "זה ויראלי", "זה מדבק" ו-"אם זה שיעול נבחני אז נתחיל אינלציה".

יסלח עם ישראל למנכ"ל שופרסל שהחליט לשים את כל הממתקים והצעצועים שלפני הקופה דווקא בגובה העיניים של הילדים.

יסלח עם ישראל לבייביסיטר הרעבה שכל שנה מעלה את המחיר יותר ממדד תשומות הבניה ותמיד גומרת לי את ה-יופלה מהמקרר.

יסלח עם ישראל לכל הקטנים שמבקשים ארטיק שוקו-בננה אבל בכלל רוצים ארטיק תות. וכשקונים להם ארטיק תות אז הם צורחים שבכלל רצו ארטיק "מיניונים". ולמוכר אין ארטיק "מיניונים" אז מה שקורה בסוף זה שהם אוכלים לך את המגנום ואתה נשאר עם חטיפים לעיסים לתינוקות.

יסלח עם ישראל לדיאטנית שכל שבוע אומרת לי לא לאכול את השאריות של הילדים מהצלחת כי אני לא פח אשפה. גברת דיאטנית, אם לא נגעו בפיצה והיא עדיין חמה אני לא רק פח אשפה, אני משאית של הזבל.

יסלח עם ישראל לכל הדודות שתמיד מעירות על החינוך של הילדים ועל זה שאנחנו לא מלבישים אותם מספיק חם. גברת דודה, כל עוד הבכור שלך במעצר מנהלי והשני ממשיך להתעטש ולחטט באף את לא יכולה לחלק עצות.

יסלח עם ישראל לכל המנהלים ששואלים אותנו בספטמבר "מה, הילד שוב חולה?". כן, הילד שוב חולה. ורוב הסיכויים שגם אני חולה. אז אלא אם כן אתה לא רוצה שאגיע למשרד, אשתעל על כולם ואפתח במגיפה כוללת אז רד ממני וחכה עד יעבור זעם.

ובסופו של דבר, יסלח עם ישראל לעצמו. אולי אנחנו לא תמיד אנשים טובים, על אחת כמה וכמה לא תמיד הורים טובים. אבל אנחנו מנסים. מנסים לגדל, לחנך, לתת ערכים ולפעמים עם כל הכוונות הטובות זה פשוט לא יוצא. אז סליחה גם ילדים מתוקים שלנו, אנחנו יודעים שלפעמים אנחנו קשה איתכם, דורשים הרבה ורוצים שתתאמצו. אבל אנחנו מצטערים, רוב הסיכויים שנעשה בדיוק את אותו הדבר גם שנה הבאה, ככה זה כשאתה רוצה שיהיה עתיד טוב לילדים שלך, ככה זה כשאתה רוצה שהם יהיו יותר טובים ממך.

אז סליחה.

בוקר אחד, אמא של כיפל'ה הקטנה קראה לה ואמרה: "בואי יקירתי, קחי את המצרכים לסבתא!". כיפל'ה סירבה בהפגנתיות וצעקה מהסלון שהיא לא יכולה כי היא בדיוק באמצע הקליפ של סטטיק ובן-אל תבורי ביו-טיוב. אמא של כיפל'ה התעצבנה ואמרה שתסגור לה את הטלוויזיה אם לא תגיע תיכף ומיד, ועל הדרך שתוריד את הקפוצ'ון שהיא חובשת כבר כמה ימים על הראש כי היא נראית כמו הגנב מבגדד.

כיפל'ה נשפה בבוז ונכנעה. היא התרוממה מהספה, הורידה את הקפוצ'ון שהחלה לחבוש לאחר שראתה סרטונים של הרב זמיר והסכימה לשים במקומו כיפה. כיפה בצבע אדום, כמנהג הרפורמים בגולה.

"מה זה? זה מה שאת שולחת לסבתא?", שאלה כיפה אדומה.

"מה הבעיה?", תהתה האם ופקחה עיניים לרווחה.

"את לא זוכרת שסבתא טבעונית?! מה את שולחת לה קבנוס!??" התרגזה בקול כיפה אדומה והזיזה את אמא בשביל לפתוח את המזווה וממנו לקחה קצת קינואה, עדשים כתומות ועוד כל מיני עלים וטחב שהטבעונים בוודאי אוכלים והכניסה לסל. "גם דוחן! גם דוחן ואזוב מצוי!" המליצה אמא של כיפה אדומה להוסיף לסל אך כיפה אדומה סירבה בתואנה שסבתא אומנם טבעונית אבל עדיין לא כבשה.

לאחר שסיימה לסדר את סל הטנא, יצאה מהבית והלכה לה כיפה לכיוון ביתה של סבתא. עוד בתחילת הצעידה החליטה כיפה אדומה לקצר את הדרך ולעבור דרך היער כי גם היתה חסרת סבלנות וגם בדיוק נגמר לה הריטלין. מספר מטרים לתוך היער פגשה כיפה אדומה את הזאב ששאל אותה מה מעשיה בתוך מקום אפל שכזה. כיפה ענתה שבכלל די אוורירי ונעים ביער ובכל אופן היא בדרכה לסבתא. הזאב הינהן בראשו ואמר לה "בסדר". כיפה עמדה ללא תזוזה, הביטה בזאב ושתקה. הזאב בתמורה הסתכל עליה בחזרה וגם לא אמרה דבר. שתיקה גדולה ריחפה באויר עד שעברו כמה שניות והזאב רגז: "מה יש לך? לכי! קישטה!". כיפה אדומה הביטה בפליאה בזאב ואמרה: " אתה בטוח שאתה רוצה לחכות עד שאגיע לסבתא ואז לטרוף אותי? למה לחכות ושלא תטרוף אותי עכשיו?!".

כיפה אדומה גלגלה עיניה בחוסר חשק ופנתה לדרכה. הזאב שראה אותה הולכת ומתרחקת החליט שנשבר לו מ-"חלי ממן" והחליט לשבור את הדיאטה. אץ רץ הזאב לכיוון ביתה של סבתא כדי להקדים את כיפה אדומה ולהפתיע אותה. "אם כבר לשבור את הדיאטה אז שזה יהיה עם הרבה בשר", חשב הזאב, "כמו בפליאו יימח שמם". פתח הזאב את הדלת, וקפץ לטרוף את סבתא לא לפני שפיזר עליה מעט מלח כדי שתהיה כשרה על פי הרבנות של מחוז בלז באירופה.

לאחר מספר דקות גם כיפה אדומה הגיעה לביתה של סבתא, רק שלה לקח יותר זמן והיא סיימה את הדרך מתנשפת ומיוזעת. "אני חייבת דיאטה," חשבה לעצמה, "אחרת יקראו לי פרה אדומה ולא כיפה אדומה". לאחר שהסדירה את נשימותיה פתחה את הדלת ונכנסה. הזאב שכבר היה לבוש בבגדים של סבתא, חיכה לה במיטה בשקט אך בחוסר סבלנות מכיוון שהבגדים לחצו על הסרעפת והשלפוחית וגם מכיוון שהם הדיפו מריח הנפטלין.

"סבתא," התקרב כיפה אדומה ופנתה אליה, " את נראית קצת מוזר… למה יש לך עיניים כל כך גדולות?" שאלה. הזאב רצה לענות שזה גנטי אצלהם במשפחה. מעין סיפור אהבה בין סבתא-רבא שלו לבין שימי תבורי שהתפוצץ, אבל הוא בחר שלא להרחיב בעניין ורצה לזרז את התהליך ולכן ענה שהן בשביל לראות אותה.

"ולמה האוזניים שלך כל כך גדולות" שאלה כיפה אדומה והזאב רצה לענות שזה ממש מעליב אותו כל החקירה הזו ושהוא הרבה יותר מאוזניים, יש לו גם נשמה, אבל בסוף הוא החליט לסתום את הפה ולענות שזה בשביל לשמוע אותה.

אך כששאלה כיפה אדומה למה השיניים שלו כל כך גדולות הוא כבר איבד את זה לגמרי. זיכרונות מודחקים מהיסודי עלו בראשו, תמונות בהן הסתובב בבית הספר עם רסן בזמן ששאר הזאבים הצעירים צוחקים עליו. הוא לא יכל לשאת את הזיכרון הכואב, לא הצליח לשלוט בעצמו, ומיד קפץ וטרף את כיפה אדומה בביס אחד.

לפתע דפיקה בדלת.

"מי שם?", שאל הזאב ומיד נענה: "זה אני הצייד".

מה הוא רוצה הדביל? חשב לעצמו הזאב. אין לו עבודה? אין לו איזה דונאט לאכול? "אני לא בבית!" ענה הזאב בקול נשי והצייד בתמורה היסס לכמה רגעים ולבסוף התרצה. אמר להתראות, סליחה על ההפרעה, הסתובב וחזר על עקבותיו. כמה צעדים לפני שיצא מגינת הבית של סבתא עצר לפתע הצייד. עיניו קלטו משהו שנראה מעט מוזר. איך יכול להיות שאין אף אחד בבית אם הקלנועית של סבתא בחניה?!

תוך שניות פרץ הצייד את הדלת של הבית ונכנס פנימה. הוא תפס את הזאב, צעק לו "ווקף עלא בטוחק" ולפני שהאחרון הספיק להגיב הוא הוציא מצט'ה שגנב מהמחסן של המילואים, חתך את הבטן של הזאב והוציא את סבתא וכיפה אדומה.

סבתא וכיפה אדומה שמחו וצהלו. הן הלכו להתקלח כי בכל זאת הן היו בבטן ונראו כמו מסצינות של "הנוסע השמיני" שירדו בעריכה, ולאחר מכן ישבו לאכול מסביב לשולחן. רגע לפני שהחלו לאכול לקחה סבתא כוס והקישה עליה עם סכין. היא ביקשה להודות לצייד על מעשה הגבורה, הוא הסמיק מצידו, ולאחר מכן הוסיפה שעם כל הכבוד היא לא מתכוונת לשלם על הדלת שהוא שבר, ושמחר יביא חברת ניקיון כי יש עדיין שאריות דם על השטיח. אין מה לעשות, מעשי גבורה הם אומנם קשים לעשייה, אך לנקות כתמי דם מספת בד חיוורת זה כבר על תקן הבלתי אפשרי.

סוף.

צילום:Dizzymonogatari, ברשיון CC.

ברגע שהגעתי למצב שאני מורח לעצמי פרוסת לחם עם חומוס במטבחון של העבודה ומישהי מהקצה השני קופצת לעברי וזועקת "לאאאא!!!" הבנתי שכולם התחרפנו לגמרי. "אתה יודע כמה חומרים משמרים יש בזה?" היא אמרה, ואני בעיני עגל עם פה פעור, מוכן לתקוע ביס, עצרתי. הסתכלתי עליה, סגרתי את הפה ושאלתי כמה. "הרבה!" היא אמרה. הרמתי כתפי וויתרתי, לא רציתי להיכנס לזה ולקחתי פרוסת לחם חדשה ומרחתי עליה שכבת שוקולד עבה של ממרח השחר. עיניה של המזדעקת כמעט יצאו מחוריהן, אבל לפני שהיא הספיקה לומר לי כמה רעל אני מכניס לגוף שלי כבר הכנסתי את כל הפרוסה לפה ולעסתי. זהו, אם הגורל שלי זה לעבור לעולם הבא בגלל צריכה של כף שוקולד אז כנראה ככה סיפור חיי צריך להסתיים.

נזכרתי בסיטואציה הזו במהלך סיור שהוזמנתי אליו במפעלי צבר לפני כמה זמן. כן, זה שאוכלים באהבה או שלא אוכלים בכלל.  האנשים מצבר אספו כמה מובילי דעה (לא כל כך מתחבר למונח, אם רצו באמת את המוביל דעה בבית הזה אז היו צריכים לקרוא לאשתי) וביקשו שניתן דעתנו על החומוס, על הסלטים ובאופן כללי על המצב הביטחוני במזרח התיכון.

כבר בדקות הראשונות הם חשפו את הקלפים והבהירו שקטגוריית החומוס חטפה מכה בזמן האחרון מכל מיני תחקירים שליליים על אוכל מעובד וכו'. חומוס צבר יצאו דווקא עם ציונים טובים בתחקירים אבל כנראה שחלק מהחברות לא וכשחברה אחת נותנת פוקוס שלילי לענף אז כולם מתחילים לסבול. החבר'ה מצבר הסבירו ממה מכינים את החומוס, הראו את השלבים ותהליכים, ואיך הכל נקי ומסודר במפעל אך מההתחלה הודיעו שגם הם משתמשים בחומרים משמרים ובחומוס שלהם יש עד 0.15% חומר משמר מסוג פוטסיום סורבט שאמור לעכב את הגדילה של עובש ושמרים (או משהו כזה… בכל זאת, זה בלוג הורות ולא בלוג על כימיה).

מיותר לציין שנתנו לנו לטעום מהחומוס. אל תסחפו, לא הרבה, וגם אם היו נותנים לנו לקפוץ ראש לתוך מערבל החומוס עם בגדי ים לא הייתי יכול כי הדיאטנית מרשה לי רק 3 כפיות חומוס ביום. בכל מקרה, בקשר לטעם – בואו נהיה אמיתיים, זה לא אבו חסן או חומוס עוזי, אבל החומוס טעים. אין מה לעשות, כשצריך להכין חומוס שישרוד כמה שבועות על המדף במקרר ולא יהיה חד פעמי או שיתקלקל יום למחרת, זה גובה מחיר בטעם אני מניח. למען האמת, זה גם החומוס שאנחנו קונים בבית. לא בגלל שזה צבר, אני אפילו לא ידעתי שאנחנו אוכלים חומוס צבר בבית עד ששאלתי את אישתי לפני הסיור.

העניין הוא שלאורך כל הסיור לא הצלחתי להשתחרר מהמגננה של חברות המזון מול זעקת הציבור נגד חומרים משמרים. אני קצת מרגיש שאנחנו, הצרכנים, מעט צבועים. אנחנו מעשנים, נושמים פיח של מכוניות, נמצאים בסטרס, אוכלים יותר מדי, ישנים מעט מדי, קרובים מדי לסלולרי, אבל מספיק שמפחידים אותנו קצת ואנחנו ישר מאבדים את העשתונות – כמו זו, המזדעקת מהפסקה הראשונה.

אני חושב שאני אוכל סדר גודל של 3-4 כפות חומוס בשבוע (מאז הדיאטנית הרבה פחות) ובין הכריכים שאני שולח עם הילדה לגן יש גם כריך עם חומוס ופסטרמה. כן, פסטרמה! האויב הכי גדול של האנושות בחודשים האחרונים. הדאעש של המזון המעובד. שתי פרוסות פסטרמה בשבוע זה לא מה שיפיל אתכם, או את הילדים שלכם. תשאלו כל דיאטנית מצויה. ברור שלהכין הכל בבית ובלי חומרים משמרים זה יותר טוב, אין ספק. אבל באורח חיים המהיר וחסר הזמן שאנחנו חיים בו, אין מקום לסנדביץ פסטרמה עם קצת חומוס!?

צריך לקחת הכל בפרופורציות, תשנו טוב אבל לא יותר מדי שלא יכאב לכם הגב, תהיו רגועים אבל לא שאננים, תשתו מים אבל לא יותר מדי כדי שלא תחסרו במלחים, גם סיגריה אחת או שתיים מדי פעם לא תהרוג אתכם. תאכלו, תשתו, תהנו – אבל הכל במידה. וכן, זה בסדר גם לאכול מקדונלדס פעם בכמה זמן, או אפילו חומוס. מקופסא.

זו אינה פרסומת לחומוס. לא איכפת לי איזה חומוס אתם אוכלים בבית, מבחינתי תאכלו בכלל טחינה. או שוקולד השחר. (וזו גם לא פרסומת לשוקולד השחר. מבחינתי תאכלו נוטלה).

אקיצר, הבנתם.

צילום: אבא הורמונלי, כל הזכויות שמורות.

בסוף שבוע האחרון היינו במלונות מטיילים בגשר הזיו ואכן כשהגענו למקום היה ניתן לראות על ההתחלה שהפרסומים נכונים, וזו אכן "פנינת אירוח כפרי". מצד אחד המקום ממותג מרמת השלטים ועד לצבעים של הספסלים ומצד שני האווירה הכפרית והמדשאות רחבות הידיים נותנים תחושה של שחרור וחוסר רשמיות.

נודע לי מאבא של אישתי שהמקום היה לפני הרבה שנים בית הבראה לשוטרים (או משהו כזה, הוא לא כל כך זכר) ונראה שעבר מיתוג מחדש ושדרוג מאוד רציני. מהאוטו הגענו הישר אל ידיו האדיבות של פקיד הקבלה שבירך אותנו לשלום וצייד אותנו במפה של האיזור, דפי משחק לילדים, קופונים ועוד מידע יעיל. לפני ששמנו פעמינו לחדר הוא אף המליץ על אטרקציות באיזור להיום ולמחר.

מעבר לכך, היו עוד כמה נושאים שהצביעו שהחדר אינו מותאם לילדים: מימין לדלת הכניסה עמד ארון שאינו מוגן במנעול ובו חומרי ניקוי שאסור שיהיו נגישים לילדים, גם אמבטיה לא היתה בחדר וזה בהחלט מקשה לקלח תינוק ואפילו פעוט קטן שכל הזמן מחליק, ועל אף שיש שולחן גבוה וכיסאות בר ליד המטבחון, הם לא היו פרקטיים בשביל להאכיל ילדים מתחת לגיל 2-3. אז נכון שיש שולחנות וכיסאות שפזורים מחוץ לחדרים אך אף הורה לא רוצה להאכיל את הקטן שלו ב-דניאלה כאשר יש 37 מעלות בחוץ.

לסיכום אני יכול לומר שנהננו, ניצלנו את הבריכה של הקיבוץ, הארוחת בוקר היתה טעימה ומגוונת, שיחקנו בדשא ובעיקר נחנו (כמה שהורים לשלושה ילדים יכולים לנוח בחופשה). אני מאמין שכשהילדים יגדלו זו יכולה להיות אחלה אופציה לנופש כפרי בחגים ובחופשות, גם מבחינת המחיר וגם מבחינת המתקנים.

—

רשת מלונות מטיילים – אירוח כפרי בצפון – מציעה אירוח כפרי באילון, גשר הזיו, מטולה ומלכיה.

עוד פרטים ומידע על מסעדות, פעילויות ואטרקציות בצפון ניתן לקבל באתר שלהם www.travelhotels.co.il.

הסקירה אינה פרסומת. אולי אנחנו רגילים שסקירות מוצרים באינטרנט הן פרסומות, אבל באבא הורמונלי הן לא.

כאשר החברות שולחות לי מוצרים לסקירה אני עושה בהם שימוש ולאחר מכן כותב חוות דעת. לטוב ולרע. זו יכולה להיות המלצה וזו יכולה להיות ביקורת.

לידיעתכם.

צילום: אבא הורמונלי, כל הזכויות שמורות.

אין חיה בטבע שיותר זריזה מהורה מבועת שקופץ לכיוון הספה בכדי לעצור את העולל הקטן מלמרוח מעדן, שוקו או כל דבר שישאיר כתם לדיראון עולם. אני לרוב נתקל בבעיה הזו עם פליטות של הקטנים שלי. לרוב כשהם מסיימים לשתות את הבקבוק ואני לוקח אותם לגרעפס הם פולטים חלק ממנו, וכל זאת בתוספת קול תרועה רמה של גרעפס שלא מבייש בשום ימאי ברציף של חיפה תחתית בשנות החמישים.

זה לא משנה כמה חיתולי טטרה אני אניח על הכתף, תמיד חלק מהפליטה תגיע לספה. ואז מתחיל מרוץ, אני מנסה להגיע במהירות למטלית לחה בשביל לנקות את הכתם ובו בזמן לא לנער את הילד שעליי כדי לא לגרום לו לפלוט בשנית. אבל אנחנו לא חיים בעולם מושלם, והכתמים בסופו של דבר מגיעים אל הספה. בין אם מפליטות, משחות החתלה, משחות הנקה, או סתם רוטב שהסתנן לחולצה של הקטן. בסופו של דבר, הספה תלכלכך ואנו מצד אחד נהיה מיואשים, אך מצד שני נשמח שלא בחרנו בספה לבנה.

הספה שרדה וניתן אור ירוק לנקות את כל הספה. המוצר מגיע בקופסא המכילה שפריצר עם חומר, מברשת ומטליות. על פי ההוראות הפשוטות הנחתי מטלית על המברשת, השפרצתי חומר על המטלית, השפרצתי גם על הספה והתחלתי לשפשף עד שייצא מעט קצף. יצא קצף! גם רשום בהוראות שיש למרוח את החומר על חלק גדול מהספה, מקצה לקצה כדי שלא ייראה הבדל בצבע או במרקם אז פעלתי כמו חייל ממושמע ונצמדתי להוראות.

לאחר כמה דקות החלק המקורצף של הספה היה לח, הבטתי בו וחיכיתי. לא נראה שום כתם מצד אחד, מצד שני כל החלק הזה של הספה היה לח וכהה מעט אז אי אפשר היה לראות כלום. כנראה שצריך לחכות. זה היה יום שישי בבוקר, אז יצאתי וחזרתי, הכנסתי כביסה והוצאתי, שמתי משחק לילדים, שמתי להם טלוויזיה, שמתי אותם לישון, נמנמתי, והתעוררתי מבובת קפטן אמריקה שנחתה על המצח שלי – הקטן התעורר, יצא מהמיטה והחליט שרבע שעה מספיקה לו והוא עירני לגמרי. בחוסר ברירה התעוררתי גם אני ונזכרתי בניסוי על הספה. הבטתי בחלק הלח שהתייבש כבר, וחיפשתי כתם ספציפי שניקיתי. לקח לי כמה שניות לחפש ולמצוא אותו, אך לבסוף מצאתי אותו – כתם חיוור, עייף וכמעט בלתי נראה. אני בספק אם עין בלתי מזוינת או עין שלא ראתה את הכתם הזה בכל יום בחצי שנה האחרונה היתה מבחינה בו.

על פי המלצת החברה במידה והכתמים לא נעלמו כליל יש לבצע את פעולת הניקוי שנית. לא התעצלתי, לקחתי שוב חומר וקרצפתי את החלק בספה עם הכתם. כאמור, חשוב שהניקיון יהיה על כל החלק של הספה ולא רק על הכתם כדי שלא יהיו הבדלים בצבע. שוב הספה לחה, שוב חיכיתי. חזרתי אחרי כמה שעות ו-וואלה הופתעתי. אין כתם. שאפו, לרגע קל לא האמנתי.

לסיכום, נראה שהמוצר אכן עושה את העבודה שלו ויודע להילחם בכתמים הקשים ביותר הידועים להורים. המוצר גם מתאים לניקוי מזרונים ולניקוי ריפודים לרכב, אז נראה לי שאני אקח אותו גם לשם לסיבוב ניסוי. רכב של הורה לשלושה ילדים לרוב נראה כמו החצר האחורית של הפיצוצייה השכונתית. אז נראה לי שגם אנסה את המוצר שם, אפילו שאם איך שהאוטו שלי נראה, כשהסמל הקדמי שבור, טאסות הגלגלים נגנבו עם השנים וצבע האוטו ספג מתקפת יונים שכנראה אכלו משהו לא טוב בדרך, אז הדבר האחרון ששמים לב אליו כרגע זה כמה כתמים על הריפוד.

את החומר לניקוי בד אפשר לרכוש באתר www.grishmans.co.il. בתוך תכולת הבקבוק, ישנה כמות מוגדרת (המסומנת עם התוית) שבה תוכלו לנקות אזור כלשהו. במידה ואתם לא מרוצים מהתוצאה, תוכלו להחזיר את המוצר לחברה ולקבל החזר כספי.

לקוראי הבלוג יש קוד המקנה הנחה של 15 ₪. קוד ההטבה הינו hormonaldad15. (חשוב לציין שהבלוג אבא הורמונלי אינו מרוויח מהפניית גולשים לאתר החברה או מקניית המוצר)

הסקירה אינה פרסומת. אולי אנחנו רגילים שסקירות מוצרים באינטרנט הן פרסומות, אבל באבא הורמונלי הן לא.

כאשר החברות שולחות לי מוצרים לסקירה אני עושה בהם שימוש ולאחר מכן כותב חוות דעת. לטוב ולרע. זו יכולה להיות המלצה וזו יכולה להיות ביקורת.

לידיעתכם.

צילום: אבא הורמונלי, כל הזכויות שמורות.

תתקשרו אל אבא שלכם, גם אם זה בשביל לשאול אותו איפה אמא.

תתקשרו אל אבא שלכם, גם אם אין לכם מה לומר לו. גם אם הוא לא דברן גדול, וגם אם אתם יודעים שהוא מחכה להעביר אתכם לאמא.

תתקשרו אל אבא שלכם, גם אם אין לכם חשק היום. גם לו לא תמיד היה חשק לשים אתכם על הכתפיים, לגרש באמצע הלילה מפלצות, ולבנות כוורת משחקים של איקאה שברור שלא שמו בה את כל החלקים.

תתקשרו לאבא שלכם, גם אם אין לכם זמן, ויש לכם לחץ מהעבודה, לחץ מהבן זוג, כביסות, כלים בכיור ועוד לא הורדתם את הכלב. כל עוד אתם לא עובדים בחדר מיון אז יש לכם זמן. אולי מעט, אבל עדיין – תמיד אפשר למצוא כמה דקות.

תתקשרו לאבא שלכם, כי גם אם גדלתם בשנים, ויש לכם משפחה וילדים, הוא עדיין מתמוגג מהזכרונות בהם הייתם זאטוטים קטנים, בני שנתיים, רצים אל הדלת וצועקים ״אבא!!״ ברגע שהוא נכנס הביתה מהעבודה.

תתקשרו אל אבא שלכם, כי גם אם הוא לא מתקשר צאו מנקודת הנחה שהוא חושב עליכם כל הזמן. קם איתכם בבוקר, והולך לישון איתכם בלילה.

תתקשרו לאבא שלכם, כי גם אם היו ביניכם דינים ודברים, ונאמרו דברים שאסור להגיד, הוא עדיין מוכן להזיז את חייו ולוותר על נשימותיו ללא מחשבה מקדימה.

תתקשרו אל אבא שלכם, כי גם כשהוא נראה קשוח, אטום ושתקן, הוא מלא חרדה ותמיד דואג לכם. לא מאמינים? תשאלו את אמא.

תתקשרו לאבא שלכם כי החיים הם ברי חלוף, הבלתי נמנע יגיע, כבר לא תוכלו להתקשר אליו ותחושת ההחמצה תעטוף את ליבכם. והוא? והוא יחסר לכם כל כך.

כמו שאבא שלי חסר לי עכשיו.

אם יש משהו שאני לא סובל זה לאפות. גם בישול אני לא סובל אבל פחות מאפייה. זה לא שאני לא אוהב את התוצר הסופי, פחמימות הן אהבתי הראשונה עוד מהילדות. הבעיה היא שזה קודם כל מלכלך, ודבר שני זה אף פעם לא מצליח לי.

שבוע שעבר אוסם פנו אליי וביקשו שאתנסה במוצר החדש שלהם, "שייק אנד בייק". זה בעצם סדרה של בקבוקונים, שבכל אחד מהם יש אבקה שניתן להפיק ממנה משהו אחר. יש מאפינס, יש סופלה ויש פנקייקים. דבר ראשון סירבתי, קודם כל אני בדיאטה, דבר שני זה אפייה. שני הדברים שאני הכי שונא בעולם. אבל כשהבנתי שכל מה שצריך לעשות זה להוסיף חלב ולשקשק אמרתי שאני מוכן לנסות בשביל המדע ובשביל הנשנוש.

אחרי 25 דקות ו-300 פעם של "נו אבא, זה מוכן?" התנור השמיע את הצלצול הגואל והוצאנו אחר כבוד את המאפינס. כמובן שהם נשרפו לי מעט, אף על פי ששמתי את התנור על 25 דקות ובהוראות כתוב שצריך בין 25-30 דקות. זה בסדר, לא התרגשתי, אין שום דבר שמעט אבקת סוכר לא מסתירה .

סידרתי את המאפין על צלחת ביחד עם כוס חלב, הגשתי לי ולילדה. נתתי ביס ונשרפה לי הלשון. קיללתי מעט כי זה היה חם, והודעתי לקטנה שצריך לתת לזה כמה דקות להתקרר. אחרי שתי דקות ו-40 "נו, זה קר כבר?!" נגעתי בשנית ואכן הטמפרטורה ירדה והסכנה לכוויה דרגת 3 נעלמה.

בגלל שלי זה היה יותר מדי טעים אז הבאתי למחרת לעבודה את המאפינס שנותר בכדי לחלק לחבר'ה (גם אם תשים במטבחון של חברת הייטק בטון מזוגג אנשים עדיין יחסלו את זה תוך חמש דקות, אז על אחת כמה וכמה מאפינס טעימים). לילדה זה גם היה טעים, אבל בשלב מסוים נמאס לה מפצפוצי השוקולד אז היא החליטה להוציא אותם אחד אחד ולמרוח על הבגדים והכיסא. לסיכום, אחלה מוצר שיישב במזווה בשביל לתקתק משהו טעים לילדים או לאורחים.

בתאבון!

הסקירה אינה פרסומת. אולי אנחנו רגילים שסקירות מוצרים באינטרנט הן פרסומות, אבל באבא הורמונלי הן לא.

כאשר החברות שולחות לי מוצרים לסקירה אני עושה בהם שימוש ולאחר מכן כותב חוות דעת. לטוב ולרע. זו יכולה להיות המלצה וזו יכולה להיות ביקורת.

לידיעתכם.

צילום: אבא הורמונלי, כל הזכויות שמורות.