סיור בחדר יולדות יכול להיות רגע זוגי מרגש ומגבש, אבל מה קורה כשאשתי תקועה בפקק ואני אבוד בחלל? זה מה שקרה לי כשנאלצתי להתמודד עם מיילדת קשוחה וים של שאלות. בסוף הראתי לה מאיפה משתין הדג

במשך 9 חודשים, הייתי המרגיע הלאומי שמשתיק חששות ופחדים, אבל עכשיו – אני עומד מחוץ לחדר הניתוח בזמן שמכינים את אשתי לרגע הגדול, ואני נעשה שלולית של פחד, היסטריה, חרדה

אני לא יודע לשחק כדורגל, לא יודע מה זה נבדל, אבל ברור לי שאני רוצה בן מהסיבה הכי ראשונית ופרימיטיבית שיש - ואני לא מתבייש בזה.

רק רציתי לשים את הראש על הספה ולזפזפ להנאתי, אלא שאז אשתי ביקשה עיסוי בכל הגוף. ניסיתי להתנגד אבל מהר מאוד הבנתי שאין לי באמת סיכוי, אבל לפחות יצאתי עם מסר חשוב לכל הגברים שם בחוץ

"כששמע שיש לנו בן בבטן, כל מה שאבא שלי יכל לעשות זה להרים את הגבות ולחייך מאוזן לאוזן. דמעות ירדו מעיני כולנו, והוא התמסר לחיבוק בשארית כוחותיו". אני נפרד מאבא שלי ומבקש מהבן שבבטן רק בקשה אחת קטנה

"החשש האמיתי שלנו הוא מהרגע שהרופא מסיט את הפרגוד ויוצא החוצה עם חיוך קטן של שביעות רצון מהעובדה שהוא ראה ונגע במקומות שרק לנו מותר – והוא אפילו לא היה צריך לקנות בשביל זה טבעת". אני מגלה בדרך הקשה איך זה מרגיש להיות בצד כשגבר אחר נוגע באישה שלי

"אתן הנשים פשוט צריכות להתאפק יותר ולהפסיק לרוץ לבית חולים על כל ציר קטן. אין לכן לב? ואם התבלבלתן וזו רק בעיית עיכול קטנה? לא חבל על הדלק ועל האוזון?", אני נסחב פעם אחר פעם לחדר המיון בגלל צירים מדומים וכל מה שאני רוצה זה שיניחו לי לנפשי. עזרו לי

"מסתבר שאצל נשים בשלבים המתקדמים של ההריון מתחילים שני תהליכים נפשיים - תשוקה בוערת לבניית הקן המשפחתי לקראת בואו של הגוזל הקטן ורצון עז להעסקת הבעל שעות נוספות ללא תשלום וללא הסכם קיבוצי". החלטתי להיכנס בנשים המקננות ולא להשאיר פצועים

"אז נכון שאין לנו סיפור טוב על הנקה אבל אל תשכחו שמישהו צריך לצלם את הילדים במסיבות חנוכה בזמן שאתן רוקדות איתם, נכון?", החלטתי שגם לנו הגברים מגיע יום האב!

"תקשיבו, זה לא משנה לנו בכלל אם האישה בהיריון או שהיא סתם עלתה במשקל, גם ככה אנחנו הגברים פחות מתמקדים בבטן כשאנחנו במיטה, יש בליטות אחרות בגוף שיותר מעניינות אותנו באותו הרגע". מוחי קודח ממחשבות על הגוף הנשי