מה חשוב ומה הכי פחות חשוב בזוגיות של הילדים

מדי פעם יוצא לי לדמיין את העתיד הרחוק בו הילד שלנו מביא את אהובת ליבו לפגוש אותנו ההורים – מדמיין וחושב מה חשוב לי בזוגיות שלהם ומה הכי פחות חשוב לי

הילדים שלנו גדלים מהר, רגע אחד הם מביאים חול בסנדלים מהגן וכמה רגעים לאחר מכן הם חוזרים ביום שישי בצהריים עם בוץ במגפיים מהצבא. מדי פעם יוצא לי לדמיין בראשי איך ייראו רגעים עתידיים בחייהם – רגעי שמחה ואולי חלילה גם רגעי משבר. אני מדמיין אותם בטקס קבלת ספר התורה בכיתה א', אני מדמיין את טקס סיום התיכון, את הרגע החרדתי בו אחד מהם מודיע לך שהוא עבר טסט ושהוא רוצה לנסוע להרצליה, את הגיוס, את השחרור המיוחל, את הרישום לאקדמיה או בכלל את הפרידה בנתב"ג כשהם ילכו לחפש את עצמם אי שם ביבשות אחרות. וכן, אני גם מנסה לדמיין את הרגע בו הם יביאו את אהוב או אהובת ליבם ויכירו אותם לאבא ואמא שלהם.

וכשאני מפליג במחשבות תוך כדי כיבוי האורות בבית ובדיקה שכולם במיטות ישנים בשלווה, נינוחים ונושמים, אני מדמיין אותי ישוב על הספה בסלון. אבא חתיך שהשנים רק עשו לו טוב (מותר לפנטז קצת, לא?), והיורש מגיע עם בחירת ליבו המיוחדת הביתה. כל שיעניין אותי באותו רגע זה לראות שהם מאושרים, לראות שהיא עושה לו טוב ושהוא מחזיר לה את אותו החום והאהבה. ארצה לדעת שהם מצחיקים אחד את השני, ושבכל סיטואציה שפוגשת אותם, בין אם משמחת או כואבת, הם עדיין ימצאו את הדרך להוריד את מפלס הקושי על ידי בדיחות קטנות ובחינת הדברים בפרופורציה הנכונה. ארצה לדעת שהם דואגים אחד לשני, בין אם אחד מהם חטף וירוס ויראלי של 48 שעות או כשהשני חווה כאב ראש איום בגלל שהוא לא שתה מספיק מים כמו שאני תמיד מזכיר לו.

…ושלא תבינו לא נכון, ארצה שהם גם יריבו, ובמיוחד יידעו איך לריב. אי אפשר להימנע מריבים בזוגיות, וזה אפילו רצוי מדי פעם, אבל אם כבר אז לפחות שאלו יהיו ריבים שניתן לצמוח מהם ולא ריבים שגורמים למשקעים הגדלים עם השנים.

ארצה שתהיה להם תקשורת טובה, ושהם ירגישו חופשי לדבר על כל נושא, ושתהיה להם הנכונות להקשיב ולא לחכות רק שיגיע תורם שוב לדבר. ארצה גם שתהיה להם הסבלנות לדון ולהתלבט על אותו הנושא כמה וכמה פעמים, אפילו שזה כבר מתיש, ולו רק בגלל שלצד השני זה ממש חשוב וקריטי. וכמובן שארצה שאותה אהובה תבוא גם מבית טוב. אני יודע שבית טוב זו הגדרה די מפוצצת וגם אני לא יודע כל כך איך מודדים טיב של בית, אבל אני מניח שאם היא קרובת משפחה רחוקה של משפחת פשע, אז רוב הסיכויים שאייעץ לבקש תעודת יושר מהמשטרה וסט של טביעות אצבע חתומות על ידי נוטריון. בתור אבא, פחות יעניין אותי אם אותה בחורה היא שמנה, רזה, גבוהה, נמוכה, ג'ינג'ית, בלונדינית או שחור-דינית. לא יעניין אותי מה ציון הפסיכומטרי שלה, מה היא הצביעה בבחירות הקודמות, ואם היא אוהבת לנגב חומוס עם פיתה או בכלל עם בצל. זה לא מעניין, זו הבחירה של הבן שלי ועל טעם וריח אין להתווכח – אולי חוץ מעל הריח של הבצל, בכל זאת לוקח לו כמה שעות להיעלם.

בתור אבא, אייחל לבני שימצא מישהי יפה, יפה פנימית. שיהיו לה עיניים טובות, עם נימוס בסיסי, אדיבה ונעימה – אני אחנך ואכוון את בני להיות כזה ואם הוא ימצא מישהי השותפה לתכונות אלו, אז אני מניח שיש יותר סיכוי שבביתם תשרה אווירה שלווה ובריאה. ושלא תבינו לא נכון, ארצה שהם גם יריבו, ובמיוחד יידעו איך לריב. אי אפשר להימנע מריבים בזוגיות, וזה אפילו רצוי מדי פעם, אבל אם כבר אז לפחות שאלו יהיו ריבים שניתן לצמוח מהם ולא ריבים שגורמים למשקעים הגדלים עם השנים – אחד הדברים הגרועים ביותר שיכולים לקרות בזוגיות זה שמפסיקים לריב בגלל שאין כוחות יותר. ואז מתחילה שתיקה, ואז מפסיקים לדבר ומתרחקים – את זה אני לא מייחל לא לילדיי, לא לעצמי ולא לאחרים.

אני מאמין שרוב ההורים רוצים פחות או יותר את התכונות הללו לילדים שלהם, לבני זוגם ולמערכות היחסים שלהם. אפשר רק להניח שחלק מההורים ישימו דגש על דברים מסויימים, וחלק על דברים אחרים, אך ניתן בביטחון להגיד שבראש מעייננו תמיד תהיה טובת ילדינו. ומן הסתם את אותם ילדים אולי יעניינו תכונות אחרות – אולי תכונות שאפילו לא ידענו שקיימות. אומנם הם גדלו בביתנו ובדמם זורם גם דמינו, אבל עכשיו הם ילדים גדולים, חיים ונושמים עם דעות ורצונות משלהם. רובינו מספיק פתוחים בשביל להבין שאומנם אנחנו רוצים בטובת ילדינו אבל זכות הבחירה היא שלהם. ועדיין חשוב להגיד, שאני מייחל ליום שמכל הנושאים שמעניינים אותנו לגבי אותה אחת ויחידה שהילד הביא הביתה, שהדבר האחרון שיעניין אותנו יהיה אם היא באמת אחת ויחידה או שמא הילד בחר בכלל באחד ויחיד – כי בכל הקשור לאהבה, לאהבה באמת שאין חוקים, ולאושר הזוגי יש המון פנים.

צילום:Cliff Johnson, ברשיון CC.