הרגע הזה שכלב גדול עובר ואתה מחזיק לילדה חזק את היד ואז היא אומרת: "אבא, אל תפחד, אני אשמור עליך"
3 סימנים שהתור בדואר ארוך מהרגיל:
1. ליווית את הילדה הבוקר לגן ורוב הסיכויים שכשתחזור תצטרך ללוות אותה בדרך לחופה.
2. אישתך שולחת לך תמונות של הקטנצ׳יק בן החודשיים ומרוב שהזמן עובר אתה מתחיל לקבל תמונות שלו מתהפך, מדבר, הולך בפעם הראשונה, עולה לכיתה א׳, מתגייס ומשוחרר בערבות מהכלא בתאילנד.
3. בשלב מסוים אחד מעובדי הדואר מתחיל לחלק לכולם גלויות כדי שיוכלו לשלוח הודעות ״אני עדיין חי״ למשפחה.
קצת מוזר שקראו לזה ״סל קל״ כשבעצם אחרי שלוש דקות היד כמעט נתלשת מהמקום.
אתה מתעקש לחנך לנימוסים וגבולות והילדה חוזרת מהגן עם השיר ״עולה לי״ של עומר אדם.
הרגע הזה שאתה הולך בבית על קצות האצבעות כי כולם ישנים, ונופל לך משהו שעושה כל כך הרבה רעש עד שאתה עושה לו ״ששששששששש!!!״ כאילו הוא אשם.
בוקר. גן ילדים. נפרד מהילדה וסוגר את הדלת. הולך צעד אחורה. נתקל בעץ גדול מהמיצג של טו בשבט. העץ נופל על השקדיות שהילדים בנו לטו בשבט. מים מבקבוקים ליד נשפכים והופכים הכל לעיסה. שוקל לברוח. ילדה מצביעה עליי ובוכה ״העץ שלי!! העץ שלי!!״.
ואיך היה הבוקר שלכם?!?!
רק הורה מנוסה יודע שהמשמעות המילולית של ״פעם האחרונה ודי!!!״ זה בעצם ״אני אגיד את זה עוד שלוש ארבע פעמים ואז תתחיל לצרוח עליי, טוב מתוקי?״
הרגע הזה שאתה הולך בקניון עם הילדה, ואתה שואל אותה ״זאת לא המנקה בגן?״, ואז הילדה מצביעה עליה וצועקת ״אבא! זו לא המנקה! זו הגננת!!!״, והגננת שמה לב, ופתאום היא כבר לא מחייכת אליך בבוקר, והיא כבר לא שולחת לך תמונות בוואטסאפ, ואתה מגלה שכשלימדו את הילדים על פסח ופרעה אז שמו תמונה שלך באמצע הגן וזרקו חצים.
הקטן מסרב לישון אלא אם כן מטיילים בעגלה – אז לקחתי אותו הפעם לטיול ארוך.
מפה לשם, עברנו את סוריה, הצטרפתי לדאע״ש ורשמתי אותו לקייטנת iMehabel.