יום 1 – פסטיבל הקרפיון

הולכים לסופרמרקט ומבקשים ממוכר הדגים להראות לילד קרפיון. בהמשך ניתן להציג לילדים את תערוכת עידן הקרח ולקחת אותם למקררים כדי לצפות בסלמון נורווגי קפוא ומיובא.

בלילה כשהילדים ישנים אנו ההורים מדי פעם עוצרים ומסתכלים עליהם, נדהמים איך הם גדלו לנו כל כך מהר. כולנו היינו רוצים להיות איתם יותר במהלך היום, להנות מהם, לשחק ולצחוק איתם וגם לייעץ ולהדריך אותם. אז לכבוד השנה החדשה, הנה מספר עצות שנוכל לומר לילדים שלנו, וכאבא לבת בכורה הפעם העצות הן רק לבנות:

שחקי

משחקים זה טוב וגם נחמד, זה מפתח את הדימיון ונוצרות חברויות חדשות עם הזמן. אך אבוי, אם ניגש אליך ילד בגן ומבקש לשחק ב-"רופא וחולה" סרבי בנימוס ואמרי שיש לך כבר כרטיס קופת חולים של מכבי. אומנם רופא בתור חתן זה נחמד אך עליך לסיים את בית הספר היסודי, התיכון, הצבא והאוניברסיטה ומספר השנים הללו מספיקות בדיוק בשביל טיפול פסיכולוגי, שעם הזמן יגרום לי גם להבין שזה בסדר שהילדה הקטנה שלי עוזבת את הקן.

היזהרי

באופן כללי אסור לדבר עם זרים, גם אם הם אומרים שהם מכירים את אמא ואבא, ובמיוחד אם זה הדוד שימי – את תתגייסי לצבא לפני שהוא יסיים לספר לך את הסיפור שלו עם ביטוח לאומי. אם חלילה תיקלעי לסכנה אמיתית אל תצעקי "הצילו", במקום זאת השתמשי במילה "שריפה", רוב האנשים יבואו לעזרתך כשירגישו שגם הם בסכנה. עם זאת, היום בשנת 2015, אולי עדיף שתצעקי "מייקל מייקל!!". רוב הסיכויים שתוך שניות ספורות גדודי בנות יציפו את המקום, כי לא משנה מי המייקל הזה, בטוח יש כרגע תוכנית ריאליטי עם משתתף בשם הזה.

עמדי על שלך

הרגישי חופשי להגיד "לא!". לא לנו חלילה, אנחנו בכל זאת ההורים שלך, אבל לכל השאר מותר לך להגיד "לא" במידה וקיבלת פקודה שאינה חוקית בעליל, בין אם זו הגננת, הסייעת או ישראל המורה למוסיקה. עמדי על שלך ושאלי את השאלות הנכונות – למה צריך לעשות את זה? מה התועלת בזה? למה לעזאזל יונתן מגן טופז תמיד מתחמק מלהרים כיסאות ואת צריכה לאסוף אחריו?! אל תסרבי סתם, הקשיבי ונסי להבין, אך אם זה לא נשמע לך אז פשוט תגידי לא!

החכימי

הולכים ללמד אותך כל כך הרבה דברים בשנה החולפה ויש לך שתי ברירות: הראשונה היא להיות נוכחת בשיעור ולבהות בתקרה תוך כדי לעיסת העיפרון ולחכות שהזמן יעבור. והשניה היא להיות נוכחת בשיעור ולבלוע את המידע ששוטף אותך. אין לי דרך לשכנע אותך שכדאי לך ללמוד חוץ מהעובדה שעשרים שנה מעכשיו הידע והחוכמה שלך יהיו הדברים הכי חשובים, מושכים וסקסיים שיגרמו לאנשים לרצות להיות במחיצתך.

תהיי חברותית

בשנים הבאות את תיכנסי למסגרות חדשות כמו גן או בית ספר ורוב הסיכויים שתגלי הרבה פרצופים חדשים. השתדלי להכיר אותם באמת, את המצחיקים, את הביישנים, את השונים, את האלימים (בעצם את האלימים לא), את כל הסוגים השונים והמגוונים של הילדים. תרשי לעצמך לחוות ילדים אחרים והיפתחי אליהם, דעי ששניים-שלושה חברי אמת שווים הרבה יותר מ-2000 חברים בפייסבוק שצריכים תזכורת מתי להגיד לך יומולדת שמח.

התאהבי

הרשי לעצמך ללכת אחרי הלב ולהתאהב. בין אם זה בתחביב חדש, כלי נגינה או אפילו אהבת ילדות צעירה ותמימה, אומנם את עוד קטנה לרומנטיקה אבל אני מאמין שעם השנים את תיפתחי גם לצורת אהבה זו. וכשתגיעי לשלב הזה בחיים, שלב אהבת הנעורים, הרשי לעצמך לחפש את זה שישלים לך את החסר. בין אם זה הג'ינג'י עם הנמשים, השחרחר המתולתל עם הסנדלים, או שלומיק הבן של השכנה מלמטה. כל עוד זה לא בן דוד שלך או המורה לחינוך גופני זה בסדר ומקובל.

לימדי

יש לך שנה שלמה של אחרי צהריים פנויים להנות מחוגים מרתקים. למדי פסנתר, ג'ודו, לוליינות, תיאטרון ומה לא – את קטנה, יש לך המון זמן פנוי וטרמפים בחינם מההורים. הזמן הזה לא יחזור, ואם לא תשתמשי בו בתבונה יבוא יום ותגמרי כמו אבא שלך, שכל מה שהוא יודע לנגן בגיטרה זה רק את הבית הראשון של "Stairways to Heaven". לימדי והתנסי בדברים חדשים, מבחינה ביולוגית את נמצאת בגיל הכי טוב ללמוד דברים חדשים. סמכי עליי בעניין הזה, אם יש לך אפשרות לשנן ולזכור דברים בע"פ עשי זאת עכשיו, המוח מתנוון עם השנים, וגם את תגיעי לשלב בו תיכנסי לחדר העבודה ותישכחי למה הגעת לשם מלכתחילה.

תהיי שונה

לא, הכוונה לא להפסיק להתקלח, לצבוע את השיער לסגול ולשים על הפרצוף ניטים. אם תעשי את זה, רוב הסיכויים שגזרת על עצמך לחכות עשרים דקות בכניסה של כל קניון בכל פעם שתנסי לעבור גלאי מתכות. הכוונה היא שתנסי למצוא את הייחודיות שלך, את המתנה הייחודית שלך לתת לעולם הזה. אל תנסי להיות כמו כולם, אל תלכי אחרי כולם, נסי להבין מה הקול הפנימי שלך אומר. את זו מי שאת, וטוב שכך. העולם צריך ילדים כמוך.

תישני

למרות שכל מה שאת רוצה זה להיתקע מול ערוץ דיסני ג'וניור עד אחרית הימים, את צריכה גם ללכת לישון מתישהו. השינה הכרחית לגדילה. היא נחוצה בשביל לתת לנו הזדמנות לעכל את כל החוויות שצברנו במהלך היום. לכי לישון מוקדם, תשני טוב, תני לעצמך לחלום ותני לנו את ההזדמנות להתגנב לתוך החדר שלך בחושך, ולהעביר יד על השיער שלך. לתת לך נשיקה קטנה ולהגיד שאת כל העולם שלנו, שאנחנו אוהבים אותך ושזה בסדר אם תחכי קצת, ואל תגדלי כל כך מהר, תני לנו להנות מהילדה הקטנה והמדהינה שאת עוד כמה רגעים.

לילה טוב מתוקה שלי.

צילום:hannahlouise123, ברשיון CC.

לא תמיד בא לנו לשכנע את הילדים לעשות את מה שאנחנו רוצים אז הכי קל לנו לשקר להם, שקר לבן, קטן ולא מזיק – אך האומנם השקרים הללו לא מזיקים? והאם הילדים שלנו בכלל מאמינים להם? אז הנה כמה שקרים פופולאריים שאולי כדאי שנפסיק להשתמש בהם.

אם נשים שן מתחת למיטה אז פיית שיניים תתן מתנה

הקונספט של פיית השיניים היה צריך להיעלם מהעולם ממזמן מהסיבה הפשוטה שהוא מעודד סחר באיברים. הרעיון המופרע והלא הגייני בו אנו מניחים שן נפולה ומלוכלכת מתחת לכרית מרגיש יותר כמו סחיטה באיומים של ארגון פשע מאשר אגדת עם תמימה. כשאני הייתי ילד "פיית השיניים" היתה מתגמלת אותי בשטר של עשרים שקלים על כל שן, אך היום אחרי 30 ומשהו שנות הצמדה למדד תשומות הבניה התגמול הוא כל כך יקר שזה לא מפתיע למה הילדים מתעוררים בבוקר ומתאכזבים שאין להם אייפון 6S מתחת לכרית. ובכלל, מי הגה את הרעיון של נתינת פרס על שן שבורה, הרי הילד היה פסיבי בכל התהליך הזה. במקרה הטוב הוא נידנד אותה משעמום תוך צפיה בטלויזיה, ומעבר לכך, לילד ממוצע יש 20 שיניים ובמצטבר צריך לשבור תוכנית חיסכון לכל המתנות האלו. לדעתי, אם רוצים להשתמש באנשים דמיוניים כמו פיית שיניים אז עדיף לא להשתמש בהם למתנות אלא לאיומים, ככה גם נחסוך את הפרס וגם הילד יעשה מה שנרצה ממנו – בדיוק כמו האיום שאם הילד לא יאכל אז יבוא שוטר – גם חסכנו את הפרס וגם הילד סיים את כל הבמיה.

אם לא תאכל יבוא שוטר

בואו נשים את  הקלפים על השולחן, להגיד את זה לילד זה רעיון לא טוב. גם אם הילד לא יאכל, ובאמת תתקשרו למוקד 100 של המשטרה, אז רוב הסיכויים שהשוטר יגיע כשהילד כבר יהיה בצבא. אז אולי כדאי להתחיל עם איומים קצת יותר ריאליסטיים, למשל: אם לא תאכל אז חברת חשמל תנתק לנו את החשמל ליומיים, אם לא תאכל העבודות של הרכבת הקלה יתעכבו ואבא לא יחזור מהעבודה בזמן ועוד ועוד. בדרך כלל גם אחרי איום השוטר, הילדים יתעקשו ולא יאכלו, והשוטר הרי לא מגיע הסוף, אז בכלל אנו מאבדים את אמינות האיומים שלנו. אז אולי די עם האיומים ובמקומם עשו שימוש ברגשות אשמה ישנים וטובים? הרי תמיד ניתן להשוות את המצב הטוב בו יש לנו טלויזיה, מחשב, אינטרנט ומים זורמים לעומת הילדים באפריקה – הרי לנו יש את כל הטוב הזה, ויש ילדים באפריקה שאין להם כלום, אפילו לא ערוץ 26 של האח הגדול.

אתה יכול להיות כל מה שתרצה

זו אמירה חביבה אך יש איתה 2 בעיות: הראשונה והכואבת היא שלא באמת כולם יכולים להיות כל מה שהם רוצים. אין מה לעשות, אם הילדון נולד לזוג הורים בגובה מטר וחצי עם בעיות תורשתיות בברכיים, זה לא משנה כמה יתאמן, הוא עדיין לא יוכל לשמש בתור רכז בליגת העל בכדורסל – זה רק יהפוך אותו להיות מתוסכל. ונניח שהנתונים הפיזיים לא מהווים מכשול, אנחנו באמת רוצים ילד שחולם שכשיהיה גדול יעבוד כנסיין של תרופות פסיכיאטריות או כזה שמצחצח את השיניים של האריות בספארי? אז מה אם הוא ממש אוהב את הסרט "מלך האריות"?! ואם הילדה תרצה כשתגדל להיות אלזה או אנה? איך תסבירו לה שהיא לא יכולה להיות דמות מצוירת אחרי שאמרתם לה שהיא יכולה להיות כל מה שהיא רוצה? ואם בגיל הנעורים היא תתמרד ותרצה להיות מכשפה או מפלצת, ריבונו של עולם? – אז אולי כדאי שתוסיפו כוכבית קטנה, כמו בכל פרסומת שיש היום, ותגידו לה שהיא יכולה להיות כל מה שהיא רוצה כל עוד זה מתאים למצבה הפיזי, כל עוד זה חוקי וכל עוד היא מודעת לעובדה שמפלצות קיימות רק באגדות!

אין מפלצות במציאות

אז זהו שיש! מספיק לראות את מהדורת החדשות בשמונה בערב כדי להבין כמה אנשים רעים יש בעולם. לא צריך להיות עם פרווה ירוקה כדי להיות מפלצת, אפשר פשוט להיות איש רע! מפלצות לא קיימות בארון או מתחת למיטה, הן נמצאות בחוץ, מחפשות קורבנות, ולצערנו הילדים שלנו יתקלו בחלקם מתישהוא לאורך חייהם אז אולי כדאי להסביר להם שתמיד צריך להיות עירניים, סקפטיים, מעט חשדנים ולהבין שלא כל אחד רוצה בטובתם. זה לא אומר שצריך להפחיד את הילדה בת 4 שאסור לצאת מהבית, בכל זאת אנחנו לא גרים בשכונה של חיילי דעאש, אבל עדיין טוב יהיה אם תקדישו כמה דקות כדי להסביר לילדים שאסור לדבר עם זרים.

אסור לדבר עם זרים

טוב, אז אולי זה קצת מוגזם לא לדבר עם זרים, ואם זו אראלה ממפעל הפיס? אז נכון שאסור באופן כללי לדבר עם זרים אבל מספיק שפעם אחת תעמוד בתור של הקופה בסופר ותקטר על הממשלה עם הבחור שלפניך וכבר הילד יתחיל לשאול שאלות. הבעיה עם חוקים זה שהילד מפרש אותם כמו שהם, וכשהוא רואה אותך אומר "בוקר טוב" לאיש פינוי האשפה בבוקר הוא יתחקר אותך "אבא, אתה מכיר אותו? הוא חבר שלך? אה, לא? אז למה דיברת איתו?? אה? למה?!?!?!". צריך להסביר לילד שהכל בחיים זה עניין של איזונים, מצד אחד צריך להיות חברותי ומצד שני מעט חשדן. אם מישהו מציע לו מסטיק אז לא צריך לחשוש שיש שם פצצה אבל כן כדאי לבדוק תחילה או לפחות לתת לילד אחר שהוא פחות מחבב שיטעם קודם. ככה גם נזהרים מהפצצה וגם נמנעים מבליעת מסטיקים – הרי זה לא בריא, ובסוף עוד יכול לגדול לנו עץ של מסטיקים בבטן.

אם תבלע מסטיקים יגדל לך עץ של מסטיק

טוב זה באמת שקר, ואסור להגיד אותו מהסיבה הפשוטה שמיד אחרי שהשקר נאמר רוב הילדים רצים לקחת מהארנק שטר של מאתיים שקלים ובולעים אותו בתקווה שיגדל להם עץ של שטרות בבטן. רוצים שהילד לא יבלע מסטיקים? תגידו להם שזה פשוט לא בריא ושאם הוא ימשיך לבלוע אותם אז הוא ירגיש לא טוב ותצטרכו ללכת לרופא – רוב הילדים לא אוהבים את הרופא אבל יש כאלו שכן, והבעיה היא שבדרך כלל ליד הרופא יש הרבה יותר מדי אטרקציות לילדים ותמיד יש סיכון שאחרי הביקור הילד יראה את הגלידריה האהובה, את בית המאפה או חס ושלום את הג'ימבורי וירקע ברגליו וישאג בקולי קולות שהוא רוצה להיכנס – אז עדיף שתבואו מוכנים ופשוט תחתכו את הנדנוד בכך שתאמרו שהייתם מאוד רוצים ללכת ולהיכנס לג'ימבורי אך תודה לאל שהוא סגור.

אי אפשר ללכת לג'ימבורי, הוא סגור היום

אין מה לעשות, לעיתים בשעות קשות צריך לשקר שהג'ימבורי, הקיוסק, ואפילו הבית של סבתא סגור היום כשלא רוצים לצאת מהבית. אבל אם כבר שיקרתם אז באמת תעשו את זה בבית ולא מול הדלת של הג'ימבורי כשאתם עומדים מצד אחד ובצד השני גדודי ילדים קופצים על כדורים וששים אלי קרב. אם אתם כבר משקרים, עשו זאת מרחוק! ואם אתם קרובים והילד ראה אז אין לכם מה לעשות – אתם תאלצו להיכנס. אחד הדברים היפים בג'ימבורי (חוץ מזה שהוא מקום מרבץ לאלפי מחלות ילדים נפוצות) זו כמות האמהות ההריוניות המסתובבות בו. לעיתים זה נראה כאילו יש בג'ימבורי יותר אימהות הריוניות מאשר במיון יולדות בבית החולים. זה לא שיש בעיה עם זה, רק שקצת קשה להסביר לילדה בת 3 למה הבטן של האישה ההיא כה גדולה, ואיך היא נכנסה להריון, ואיך התינוק יוצא לה מהבטן – במקרה הזה רצוי לסכם בכך ש-"החסידה מביאה תינוקות, מאמי קטנה. כמה ארטיקים את רוצה שאקנה לך?".

תינוקות באים עם החסידה

אם תמשיכו להגיד לילדים שתינוקות מגיעים עם חסידה אז אל תתפלאו שהילד מסתכל על הבטן של ההריונית ואומר שאמא שמנה. צריך להגיד להם את האמת בפנים ולהסביר שאמא בהריון ושעוד מעט ייצא מהבטן תינוק. רצוי לחסוך מהקטנים את כל הפרטים של איך אמא נכנסה להריון ואיך התינוק מתכוון לצאת משם – די לצרה בשעתה, אם הבנים שלכם לא ילמדו על כך בבית ספר הממלכתי אז רוב הסיכויים שהם יגלו את זה בחדר הלידה וזה בסדר, המיילדת והצוות שלה רגילים לטפל בהתעלפויות ולהציל אנשים מלמות ולעלות השמיימה.

סבא מרחף בשמיים

"סבא בשמיים", "סבא הלך לעולם אחר", "סבא בחופשה" – יש המון תשובות לשאלה הקשה "איפה סבא?!" וזה בסדר, קשה לדמיין סיטואציה בה אומרים לילד בן שלוש "סבא מת! והוא עכשיו שלוש מטר באדמה עם תולעים!" מבלי שהילד יוצא מתוסבך מזה. אין תשובה נכונה או לא נכונה וכל אחד לפי אמונתו יעשה, וכמו שראינו עד כה אמירת האמת היא לעיתים כואבת ולעומת זאת קשה לברוח מהשקרים כי אחד מוליד את השני.

אז מה ניתן לעשות? לומר את האמת ולהתמודד עם התוצאות? לשקר שוב ושוב? ברוב הפעמים אין תשובה אחת טובה שתתאים לכל הסיטואציות – מה שכן ניתן לעשות, וזה לעיתים עוזר, זה להבין שלשאלות הקשות לעיתים יש תשובות פשוטות, ולפעמים הכי קל זה פשוט לומר "אני לא יודע, פשוש שלי." ולסכם בזה. כי מה לעשות, עם כל הרצון הטוב, זו האמת לפעמים, לא?

צילום:cactusbeetroot, ברשיון CC.

שמחה וששון, הקטן יצא לעולם והגיע הביתה לאחר שהייה קצרה בבית החולים. להלן רשימה קצרה של שינויים נדרשים בבית שיש לבצע כדי לעבור את השנה הראשונה בשלום.

סלון כהה

החיה היחידה בטבע המהירה יותר מצ'יטה זו אימא שקולטת את הילד שלה עולה עם פרוסת שוקולד על הספה הלבנה. לצערה, הפרוסה תמיד תיפול מידו של הקטן עם הצד של השוקולד על הספה, ויתרה מכך הוא גם ינסה למרוח הכל בתנועות סיבוביות בניסיון להסתיר ראיות. לכן הקפידו לבחור ספה כהה, עדיף שחורה, כי לא ירחק היום שהקטן יצייר בטוש סגול על גבי הספה את הדמויות האהובות עליו מדיסני ג'וניור, אז לפחות שהאורחים לא יראו.

קיר תמונות

בעתיד הלא רחוק כשנשאל את הקטנים איפה אבא אז הם יצביעו על המצלמת CANNON המונחת על השולחן בפינת האוכל. מדוע? מכיוון שאנחנו לא מפסיקים לתעד אותם כמו בסרטון של נשיונל ג'יאוגרפיק.

בכדי לחזור ולצפות בתמונות האהובות משלל האירועים אז רצוי לבחור כמה ולפתח בחנות הצילום לצורך הקמה של קיר תמונות לתפארת מדינת ישראל. קיר זה יכיל מסגרות שונות ומשונות ובתוכן תמונות מחיי היום יום, מסיבות חנוכה ושאר החגיגות והאירועים שהכריחו אתכם להשתתף בהם. אך היזהרו! אל תהפכו את קיר התמונות לתמונת הפרופיל שלכם בפייסבוק בה אתם מצולמים צעירים ורזים יותר – בחרו תמונות אותנטיות המשקפות את המציאות! לדוגמא, תמונה של הילד קופץ ראש לתוך הררי הכביסה, תמונה של הילדה הופכת קערת ספגטי על הראש ואת אבא המשפחה מנסה להוציא לילד קוביית לגו מהאף – שקיפות זה שם המשחק.

מזנון גבוה בסלון

תינוק קטן שזוחל ממקום למקום זה מחזה חמוד ביותר. לעומת זאת, תינוק קטן שמתחיל לעמוד זו כבר סכנה. הם מגיעים לכל מקום, מושכים ולועסים כל דבר ולכן עדיף לבחור מזנון גבוה או להסיר כל חפץ המונח עליו. זכרו! כל חפץ, משעמם ואפרורי ככל שיהיה, יעניין את הקטנצ'יק עד מאוד – במיוחד אם זה כרטיס הממיר של הוט שממש כיף להוציא אותו באמצע המשחק של מכבי בחמישי בערב.

ציורים על המקרר

נקו את דלתות המקרר, יצירות אומנות של הילד הולכות להיתלות עליו. כשתתחילו לתלות את הציורים מהגן תראו במבט ראשוני ציור רורשאך אחד גדול אך ככל שיחלוף הזמן תבחינו בהתקדמות האומנותית של הילד. עצה קטנה: סננו מדי פעם את ציורי הקטן. בהתחלה הוא עוד יצייר עיגולים ומריחות צבע קשות עד כדי קריעת הדף אך לאחר מכן הוא ישלב פרחים, עצים וציור של אבא עם רגליים וארוכות ויד גדולה ומאיימת שעדיף שהמועצה לשלום הילד לא תראה.

מזרון באמצע הסלון

ברגע שהתינוק לומד לעמוד הוא גם לומד עוד משהו – ליפול. במקרה הקל הוא ייפול כמו בול עץ, ובמקרה הקשה יותר הוא ייפול כמו אחד ממגדלי התאומים וייקח עמו גם את המפה של השולחן וכל מה שעליה. אין דרך להימנע מכך, חלק מהלמידה זה גם לדעת איך ליפול. אבל אם כבר ליפול אז שזה יהיה על קרקע רכה כמזרון. אף על פי שהכנתם חדר משחקים מפואר, הילדים לעולם לא ישחקו בו אלא רק באמצע הסלון אז הכינו את עצמכם מראש לזעזוע העיצובי ורוצו לרכוש מזרון, ספציפית של דיסני בצבעים מזעזעים של ורוד וירוק, שבטוח יתאימו לעיצוב הוינטאז' שתכננתם לסלון. אין מה לעשות, ילדים זה שמחה – רק לא שמחה לעיני מעצבת הפנים.

מוצצים בכל מקום

כשהיינו רווקים אז ידידו הטוב ביותר של האדם היה כלבו. היום, כשאנחנו הורים, הידיד הכי טוב שלנו הוא המוצץ. לא בכדי שם החיבה שלו הינו "משתיק קול", לא חלילה ההתקן על האקדח אלא הכפתור שנמצא השלט. במידה והקטן בוכה ובדקתם שהוא לא רעב, לא צמא, אין לו קקי ופיפי בחיתול והוא לא רוצה לשחק שוב בפאזל של דורה אז הפתרון היחידי הוא – מוצץ. ואי לכך ובהתאם לזאת, החביאו מוצצים בכל פינות הבית, מאחורי הכרית של הספה, בארון המזווה ואפילו בתוך המקרר – רק שלא יתפסו אתכם לא מוכנים. אין צורך להחביא מתחת לספה, גם ככה המוצצים ימצאו את דרכם לשם בכל מקרה.

בקבוקים על השיש

ושוב זיכרונות מהרווקות, לפני הרבה שנים עמדו כאחר כבוד מיני בקבוקי ויסקי ויין על השיש במטבח ורק חיכו לליל אהבה נוסף בצמח. כיום, מבוגרים יותר ועייפים יותר, עליכם לפנות את השיש ולקשטו בשלל מגבות. כמו חיילים במסדר עליהן יש להניח – בקבוקי חלב לרך הנולד בצבע ורוד, מברשת ניקוי בצבע ירוק, מתקן ייבוש בצבע כחול, סטריליזאטור בצבע חמרה, ועוד שלל עזרים לגידול והאכלה מוצלחת.

את ה-KITCHENAID הכתום והאופנתי שקניתם אתם יכולים להשאיר, עשו זאת כדי להזכיר לעצמכם שפעם, לפני הרבה שנים, חשבתם שיהיה רק פריט אחד צבעוני במטבח הלבן והנקי שלכם.

צעצועים בכל מקום

יש אמנים בהיסטוריה שלקחו קנבס לבן וזרקו צבע לכל מקום כדי למלא את החלל וליצור יצירת אומנות לתפארת, גם בכם תפרח נפש אומנותית אך במקום ללכלך את קירות הבית פשוט פזרו צעצועים לכל עבר. במוקדם או מאוחר גם ככה תדלגו בין צעצועים קשים ודוקרים ברחבי הבית, אז עדיף שכבר מראש תוציאו אותם ותגדירו להם מיקום ספציפי. סדרו את הצעצועים לפי הפאנג שווי והטעם האישי שלכם – את המכונית האדומה הניחו ליד האגרטל האדום, את הקוביות החומות שנתקעות ברגליים כשיחפים הניחו ליד הספה מעור ואת הבובה של פו הדב השאירו בפרוזדור הלבן והישנוני בכדי להאיר אותו בצבע.

אם אי אפשר להילחם בהם – הצטרפו אליהם! אתם מוזמנים גם לפזר צעצועים שלכם כמו אוזניות, אייפון או בכלל לשפוך את כל תכולת תיק העבודה שלכם על הרצפה – גם ככה בעוד כמה חודשים תרגישו תחושת המחנק והתחלה קלה של OCD אז למה לא להקדים את המאוחר? שיהיה בהצלחה!

צילום:sangabuay, ברשיון CC.

אנחנו אוהבים את הקטנים שלנו ואנו מוכנים לתת להם את החיים שלנו, אבל גם אנחנו צריכים מעט זמן פרטי לעצמנו. המצב הכלכלי לא מאפשר להשתמש יותר מדי בבייביסיטר בתשלום ולכן אנו נאלצים לפנות למשפחה – לסבא ולסבתא. ובשביל זה נכתבו טקטיקות השכנוע האלו, אולי ינשלו אתכם מהירושה אם וכאשר תשתמשו בה אבל במידה ותנחלו הצלחה יכול להיות שתזכו לזמן איכות נדיר אותו תוכלו לנצל לצפייה בסרט טוב, אכילה במסעדה טעימה או סתם נסיעה לחניון של עזריאלי בשביל לתפוס כמה שעות שינה במכונית. להלן הרשימה:

"תוכלו לתת להם המון ממתקים!"

לעיתים זה מרגיש שהבית של סבא וסבתא דומה לבית המכשפה מ-"עמי ותמי", בכל מגירה מסתתרת סוכרייה או בונבוניירה וילד שלא יוצא עם חצי קילו משקל עודף כאילו פיספס את החוויה. ובדיוק בגלל זה כדאי לנצל את המצב ולהודיע שהנה ההזדמנות לפריקת כל עול פחמימתי עם הנכדים, וזאת מבלי שאנו ההורים נעמוד כמו שוטרים ונצעק "אבל הרגע הוא חזר משיננית!". אך הזהרו, כי זוהי עליה וקוץ בה, מצד אחד הרווחנו בייביסיטר אך מצד שני אתם תקבלו לידיכם בסוף הבילוי ילד אנרגטי ומבולבל שמרוב סוכר בדם מסתובב סביב עצמו ללא הפסקה. רק תעלומה אחת נותרה, אם הסבים והסבתות אוהבים כל כך לתת ממתקים, למה לעזאזל הם לא הרשו לנו את כל הטוב הזה כשאנחנו היינו ילדים?

"יש לכם הרבה במשותף"

אומנם בין הסבא לנכד בן חצי השנה יש הבדל גילאים של מעל 50 שנה אבל עדיין יש להם הרבה במשותף –  לשניהם אין שיניים, לשניהם אין שיער, ושניהם מפליצים מבלי שזה יפריע להם מה אחרים חושבים על זה. זו כבר התחלה טובה לידידות מופלאה!

"אתם תרגישו צעירים שוב"

תגידו לסבא ולסבתא שכך יוכלו להרגיש שוב כזוג צעיר הדוחף עגלה ונהנה מהקולות והצחוק המתגלגל של התינוקות. חשוב לציין שלאחר הסכמתם יש להחליף נושא שיחה בזריזות כדי שזיכרון הצעקות וההשתטחויות בקניון, הלילות ללא שינה, העייפות הכרונית והרצון לתקוע את הראש בתוך האסלה כשמישהו יוצא מחדר השירותים וצועק "יש לי קקי, בוא תנגבו לי בבקשה…" לא יחזרו לתודעתם. 

"לא נשאר לכם הרבה זמן להנות מהם"

כמו כל איש מכירות ממולח, גם כאן אפשר להשתמש בטקטיקת לחץ. זמן הוא הרי עניין מכריע, ולכן כדאי מאוד להשתמש בו. לא צריך להיות בוטה, אפשר פשוט לרמוז שאף אחד  לא נעשה צעיר יותר עם השנים, ושגם קשה להרים את הנכדים על הידיים ככל שהם גדלים, ושבאופן כללי לא בטוח שעוד כמה שנים הנכד ירצה לבקר את סבא שלו בבית האבות "פרוטזה בכפר" כשבדיוק יצאה גירסא חדשה של אינסטגרם, וגם אם הוא כן יבוא לא בטוח שהסבא יוכל לראות או לשמוע אותו.

"לנכדים יש את כל הזמן שבעולם בשבילך"

לכם אולי כבר אין סבלנות להסביר איך מעבירים תמונות מהאייפון לשולחן עבודה במחשב, אבל לנכד דווקא כן. ויתרה מכך, הוא דווקא ירצה להשוויץ כמה גאון מחשבים הוא בפני סבתא שלו. אז השתמשו בו! שכנעו את הסבתא שהנכד יהיה העבד שלה לכמה שעות ויסדר לה כל מה שהיא צריכה. כן, אפילו את המדפסת. כמובן שכל עוד שהוא לא נתקל בספריית הפורנו של סבא, אף מתבגר לא צריך לראות קבוצת פולניות בעירום מלא נוגעות אחת בשניה ומקטרות.

"הם יוכלו לעזור לכם לנקות… זה כמו משחק בשבילם…"

עוזרת בית היא כמו משכורת, בפעם הראשונה שהיא באה היא עושה את העבודה בצורה מושלמת ומהפעם השניה או שהיא לא מספיקה או שהיא פשוט נעלמת. בעידן של היום מאוד קשה למצוא עוזרת שלא מבריזה אחרי שבועיים, אז הנה מקור טוב לידיים עובדות. שכנעו את הסבא והסבתא שעזרה בניקיון תמיד נדרשת ועל אחת כמה וכמה הידיים הקטנות של הנכדים. הידיים האלה כל כך קטנות שהם יכולים להגיע לכל אותם מקומות שאנחנו המבוגרים לא מסוגלים, ואין אושר אמיתי כמו אושר של סבא עיראקי שקיבל בחזרה את השלט של הטלויזיה שנמצא מתחת לספה, וסוף כל סוף אחרי שלושה חודשים הוא יכול להפסיק לצפות בערוץ 9 הרוסי ולהעביר לערוצים אחרים.

"אני אעשה כל מה שתרצי"

כן, מדובר בשוחד! תמיד אפשר לשחד את הסבתא, אולי לא בכסף כי לה כבר אין משכנתא כמוך וממש מעניין לה את התחת שהכריזו על אייפון חדש, אבל צלצול טלפון לעיתים תכופות יותר תמיד יעורר בה חשק עז לשמור על הילד אחה"צ. אז תאמר לה שתתקשר יותר, ואם זה לא עובד אז תמיד אפשר להפוך את הקערה על פיה ולהתחיל באיומים פסיביים אגרסיביים. תוכל לומר שחוסר בשינה יכול לפגוע בתפקוד של האדם, במיוחד של הורה צעיר שלא ישן כבר כמה שנים, ולכן זה יותר מסביר שהפעילות המוטורית שלך תיפגע עד כדי כך שלא תצליח להרים את הטלפון בכדי לענות כשהיא מתקשרת.

צילום:Tauno Tõhk / 陶诺, ברשיון CC.

אנחנו אוהבים אותם והם כל העולם שלנו אבל גם לזאטוטים הקטנים שלנו צריכים להיות גבולות וחוקים. אז עזבו את פרופסור רולידר ואת סופר נני, אם היהדות הצליחה להגדיר את כל החוקים שבני ישראל צריכים בעזרת רשימה קצרה ופשוטה, אין שום סיבה שעשרת הדיברות הללו לא יתאימו לילדים בני שנתיים ומעלה. להלן הדיברות:

אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

"רק שיהיה ברור, בזכותי אתה פה על הספה רואה בפעם הרביעית את מלך האריות! אני המפרנס, המחתל, המאכיל ואני גם הוצאתי אותך מהרחם! טוב, לא אני, זו הייתה אימא שלך, אבל עדיין, אני הכנסתי אותה להריון! הבנת?! אז כל מה שאני אומר קדוש! לא לא לא מאמי… לא לבכות… ששש… אימא באה… ששש! כלום כלום… לא עשינו כלום… רואים דו-די-דו בשקט ושלווה…"

לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה

אני יודע שאתה אוהב את הדוד חיים, יובל המבולבל ואת מיכל הקטנה אבל הם לא ניקו לך את התחת אפילו פעם אחת מאז שנולדת, הם לא רצו אתך למיון כשבלעת את הצרור מפתחות ולא למדו כל הלילה את יסודות הכדורגל כדי להסביר לך אחר כך איך משחקים בגן הציבורי – אז כל מה שאני רוצה זה שתאהב אותי לפני כולם, לפני הסלבריטיז ולפני הכוכבים, כי אני תמיד אהיה פה בשבילך – גם כשהטלוויזיה תכבה.

זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ

זה דיבר חשוב מאוד, וזה אומר שלא קמים יותר בשש בבוקר ביום שבת! תן לנו לישון! זה לא יכול להיות שצריך לגרד אותך מהמיטה באמצע השבוע אבל ביום שבת אתה מתייצב ליד המיטה, דוחף לי עט נובע לעין ובוכה שאתה כבר לא עייף! חוק זה חוק!

כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ

"הילד לא יתבכיין כשאבא מבקש שיכבדו אותו בביס מהארטיק, מובן?! כי כשהילד יחליט אחרי הצבא להיזרק בפרו ולעשן פטריות, אבא יממן לו את זה… וכשהילד יחליט ללמוד הנדסת בוטניקה ובשנה שלישית יתחרט וילך ללמוד הסמכה לקאוצ׳ינג בשיטת אירובי-זומבה, אבא יממן גם את זה… למה?!?? כי זה מה שאבא עושה! בדיוק כמו שהוא מימן לך את הארטיק מגנום הזה ושעלה לו כמו כליה! אז עכשיו, אני מצפה לקצת הוקרת תודה, ותכבד אותי ואת אימא כבר בביס קיבינימט!!!!!!@@@״

לֹא תִרְצָח

נא לא להרוס את הצעצועים שאנחנו קונים לך, גם ככה הם עלו מחיר מופקע אז לפחות תשאיר אותם שלמים כדי שגם אחותך הקטנה תוכל לשחק בהם. אז מה עם זה ערכת בנייה והיא אוהבת לשחק בבובות, אנחנו בעד שוויון וחיסכון, אז תסיים בבקשה את החנוכת בית של קן וברבי ותחזיר את הכל למקום.

לֹא תִנְאָף

אם אתה אוהב את תובל מהגן אתה לא תלך מאחורי הגב שלה לשחק עם גאיה, הבנת? זה גם מעליב, וגם אבא של גאיה חופר, וכל פעם שאני יורד אתך לנדנדות בגינה הוא מנסה לשכנע אותי להיכנס לקבוצת רכישה של אדמת מינהל בגבעת אולגה.

לֹא תִגְנֹב

לא תגנוב ולא תיקח דברים שלא שלך ולא משנה כמה אתה זקוק להם, מובן?! עכשיו תסתובב ותבדוק שהשומר לא מגיע כי אבא הולך להכניס עוד קצת שוקולדות לכיסים מהמעבר של הסופרמרקט.

לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר

אסור לשקר. נקודה. במיוחד לא לאבא, אל תפחד לבוא ולהתוודות על כל דבר, גם אם מה שאתה רוצה להגיד מאוד נורא, וגם אם אכעס, אני תמיד אוהב אותך, טוב פשוש? לעומת זאת, לאימא, לא חייב להגיד הכל. ואם היא תשאל איפה הכד חרס שסבתא קנתה לפסח תגיד שאתה לא יודע, ואם היא בכל זאת תלחץ אז תגיד שנראה לך שהעוזרת בית שמה עליו עין.

לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ.

זה שיש את הצעצוע הזה לכל הילדים בגן זה לא אומר שגם אני צריך לקנות לך את זה, אנחנו קונים מה שאנחנו צריכים ולא רק מה שאנחנו רוצים, הבנת חמודי? עכשיו תן לאבא קצת שקט, הוא בדיוק מחליט אם לקנות אייפאד עם 32 ג'יגה או עם 64 ג'יגה. מווואהאהאהאהא!!!!

צילום:Ian Schofield, ברשיון CC.

אנו מגדלים את הילדים על הצד הטוב ביותר, כך לפחות אנחנו חושבים. אבל יכול להיות שיש הבדל בין מה שאנחנו משדרים לבין מה שהם קולטים ומפרשים. כשניסיתי לחשוב איזה אבא אני רוצה להיות הבנתי שזו לא השאלה הנכונה – השאלה שהייתי צריך לשאול היא איזה אבא אני רוצה שהילדים שלי יזכרו. הנה 10 דברים שאני רוצה שהילדים שלי יאמרו עליי כשיגדלו:

שהיית שם בשבילם, גם כשעשו דברים רעים

כולנו בני אדם וכולנו טועים, ואני רוצה שהילדים שלי יגדלו בידיעה שאני שם בשבילם גם כשהם טועים. ואני יודע שיבוא יום, והילד יעשה מעשה קונדס מטופש, ואני אכעס עליו ולא אבין איך גדל לי דרעק כזה בבית, אך דבר ראשון תמיד אוודא: שהוא בסדר, בריא ושלם. לאחר מכן אעמוד לצידו מול הנהלת בית ספר או פקחי העירייה ואגן עליו – אעשה זאת גם כשאני יודע שהוא אשם וזה לא משנה כרגע שכל הקיר הדרומי של חטיבת הביניים מרוסס בגרפיטי, אהיה שם בשבילו. ואחרי מפגן התמיכה הזה, אחזור איתו הביתה ואחרים לו לחודש ימים את הסלולרי, הטלוויזיה וכל צעצוע אלקטרוני אחר עד שהדבר היחידי שהוא יוכל לשחק ולהתעסק איתו זה מחשבון כיס. אין מה לעשות, האהבה כואבת.

שגרמת להם להרגיש שהם יכולים להיות כל מה שירצו

קל לנו ההורים להיסחף ולרצות שהילד יגדל לעבוד בהייטק, בראיית חשבון או כל מקצוע אחר עם משכורת גבוהה וקבועה. אז מה אם הוא משתעמם כל היום ומשחק סוליטר בשירותים בעבודה, לפחות הוא יכול לשלם משכנתא ולצאת לחופשה שנתית בבורגאס. לצערנו, לא בטוח שסידור כזה יתאים לילד, ואלא אם כן הוא חובב אור פלורסנטים משרדי אולי כדאי לתת לו את הזמן למצוא מה המתנה האמיתית שיש לו לתת לעולם. אולי הוא רוצה לצייר? אולי לרקוד ולשיר? או אולי בכלל להיות מדריך תיירים בסיביר. אנחנו רוצים ילד משוחרר מכבלים, שמרגיש שבקלות אפשר להפוך חלומות למציאות. אומרים שחיים רק פעם אחת, אז למה לא לחיות אותם כמו שצריך? כל עוד הוא לא מסכן את עצמו זה נשמע לי עסקה הוגנת. תפקידנו ההורים לאפשר לו לצמוח ולהתנסות בטעמים הרבים של החיים אבל במקביל גם לנדנד שילמד ויוציא ציונים טובים בבגרויות. מי יודע, אולי הוא יתעייף ממקצוע חלומותיו בשלב מסוים, או שחלילה ייכשל בו, ודווקא עבודה בסוכנות ביטוח עם מטבחון קטן וערגליות תתאים יותר לנפש שלו – נפש שצמאה לשגרה, בורגנות ורביצה מול תוכניות הריאליטי.

שהיית לא צפוי

קל לנו להישאב למקלחות, לכביסות, לתשלום החשבונות ולשגרה היומיומית באופן כללי. שגרה זה חשוב, וגבולות לעיתים אף יותר, אבל הילדים תמיד ירצו לשבור אותם וזה בסדר. אני רוצה לגדל ילדים שידעו שאצל אבא מילה חזקה כסלע ומצד שני שגם מי נהר יכולים לעקוף סלע גדול. בין כל החוקים והגבולות היומיומיים, אני ארשה להם לפעמים לזלול גלידה אחרי שצחצחו שיניים, ואבריז איתם מבית הספר לסרט בקולנוע עם פופקורן בגודל של הראש שלהם – הפתעות לא חייבות להיות רק בימי הולדת. דווקא החוויות הספונטניות, הפעמים בהם הסכמנו כשהילד היה בטוח שיקבל סירוב, דווקא הם ייגרמו לילדים להבין שהחיים הם לא שחור או לבן ואפשר להיזכר ולהתענג מכל הצבעים שבטווח הזה – כי אלו בעצם החיים עצמם, חיים לא צפויים בים של שגרה וגבולות.

שהיית נותן להם הכל, ה-כ-ל!

אני רוצה לגדל ילד שתיפעם בו התודעה מגיל צעיר שאני, אבא שלו, מוכן לתת לו הכל – בין אם זה את הזמן שלי, האוכל שבפה שלי או את החיים שלי. גם ככה אני עושה זאת מבלי לשים לב, מקדיש את מיטב שעות עירנותי מהרגע שאני חוזר הביתה מהעבודה. הם מתקלחים לפניי, אוכלים לפניי ולרוב עושים גם פיפי לפניי. באופן טבעי הם בראש הרשימה וכך הם צריכים גם להרגיש. אני וילדיי לא שתי ישויות נפרדות, הם ההמשך הטבעי של חיי. בדמם ובליבם פועם זכר גנטי שלי, ותמיד הם יהיו בראש מעייני – ואני רוצה שהם ידעו שאם חלילה, נגיע למצב שצריך לבחור בינם לביני, התשובה היא ברורה ואוטומטית – חייהם תחילה, בין אם הם בני ארבע או חמישים וארבע.

שהיית בשבילם דוגמא להורה

הורות לא מגיע עם ספר הדרכה. טוב, אולי היום דווקא כן, ועוד עם הרבה קורסים, סדנאות ולכל אחד אג'נדה ושיטה משלו, והמבחר כל כך רחב עד שעודף הידע משתק לעיתים את ההורים. הייתי רוצה שילדיי ידמיינו מה אני הייתי עושה ולא ילכו רק על פי ההנחיות של טיפת חלב ואיזה רב מכר טוב – הייתי רוצה להיות חלק מהאינטואיציה שלהם. הייתי רוצה שאהובתי ואנוכי נשמש להם דוגמא כהורים, שילדיי יגידו שהיינו הורים שהעצימו, שאהבו וכיוונו. הורים שמצד אחד היו סמכותיים ומצד שני חמים ועוטפים. הייתי רוצה לדעת שבוער בהם להיות גם הורים כאלו.

שהצחקת אותם

אנשים זוכרים לרוב את מי שגרם להם לצחוק ומי שגרם להם לבכות. ואם כבר לצחוק אז עדיף צחוק בריא ומתגלגל ואם כבר בכי אז רצוי עם דמעות של אושר ושמחה. צחוק יכול לפתור הרבה דברים – מנפילה כואבת בגן שעשועים, פחד ממחטים, ועד חשש וחרדה מהלא נודע – צחוק הוא סם חוקי וטבעי שזמין לכולנו. הילד יחווה נצחונות וכשלונות לאורך השנים, יתאהב הרבה ויתאכזב לצערי לא פחות. אלו חיים שלמים הנעים כגלים של אושר וכאב, ובעוד שנים ארוכות כשאנו נישאר רק כזיכרונות, ארצה לשמש כצחוק, כשמחה וכתרופה זמינה שמחממת את הלב בשעה קשה.

שאהבת את אמא

זה טבעי לרצות שהילדים יידעו שאבא אהב את אמא, אבא אהב את אבא או כל קומבינציה רומנטית אחרת שיש היום. הסטטיסטיקה מראה שאחד מכל שלוש זוגות מתגרש בשנים הראשונות של חייו המשותפים, וכדי שילדיי ייפלו על הצד הנכון של הסקאלה כדאי שאראה להם מהי אהבת אמת ושותפות בריאה – יש הרבה קולות שמקטרגים את חיי הנישואין וטוענים שחיים אלו אינם טבעיים למין האנושי, ואני שואל: איך זה שחברות ותיקה ורבת שנים של שתי ילדות מהיסודי זה כן טבעי? וחברות גברית מימי הצבא שהגיעה כבר לגימלאות היא כן טבעית? ולמה דווקא אהבה רומנטית וחיים משותפים הם לא? כי צריך להוריד את הזבל כל יום? כי שוכבים עם אותו האדם במשך חמישים שנה? אני רוצה שילדיי יגדלו ויגידו שבין ערימות הכביסה האינסופיות היתה לאבא שלהם אהבה, תשוקה ובעיקר חברות גדולה – ושכל זה בא לו בטבעיות.

שהיית פשוט אדם טוב

לא צריך להתנדב בצער בעלי חיים או בבית תמחוי כדי להיות אדם טוב. זה מתחיל במעשים הקטנים, להגיד "בוקר טוב" לשכן ישנוני, לתפוס את המעלית לקשיש עם הליכון או לתת צדקה לאלמוני, גם אם הוא לאו דווקא רוצה להגיע לבאר שבע. חשוב להיות מנומס, עניו, ולבקש ולא לדרוש. ארצה שילדיי יגדלו להיות אנשים טובים שתורמים לכלל ולא רק לוקחים ממנו, אנשים שעומדים על שלהם אך נותנים מקום ובמה לאחר. כהורה אתה יכול להסביר מפה ועד הודעה חדשה, אך כל זה שווה כקליפת השום אם הילדים אינם רואים אותך מבצע הכל הלכה למעשה. ילדים הם כמו ספוג והם קולטים הכל, ולבסוף הם גם יחקו חלק מההתנהגויות שלנו, בין אם נרצה ובין אם לאו, ואני רוצה שהם יגדלו להיות אנשים טובים ושחלק מזה, גם אם קצת, יהיה בגלל שהם חושבים שגם אבא שלהם הוא אדם טוב שכזה.

שהיית סבלני

זה לא פשוט ללמד ילד קטן לרכב על אופניים ללא גלגלי עזר, וזה לא פשוט ללמד את האלף-בית בחוברת של הקיץ, אבל אנחנו עדיין עושים זאת כי זה חשוב לנו ולילדים שלנו. ואת הסבלנות הזו אנחנו צריכים לקחת גם הלאה, גם כשזה לא פשוט לראות שלושה ימים ברציפות את הסרט "פרוזן", או לבנות מגדל קוביות כשהקטנה מתלבטת חמש דקות אם לבחור קוביה אדומה או ורודה, או כשצריך להגיד להם כל דבר פעמיים. או עשרים. אני רוצה שהילדים שלי יקחו את הזמן שלהם, לא ימהרו, ינסו ולעיתים אף יכשלו, עד שבסוף יצליחו. אני רוצה להיות סבלני אליהם ושהם יזכרו זאת. שיזכרו שברגעים הכי לחוצים, כשכל העולם מונח על כתפיי, נשכתי שפתיים והמתנתי בסבלנות. וגם כשביקשתי מהם, עשיתי את זה בשקט, לא בכוחניות וללא צעקות – כי החוזק הוא באמירה השקטה וכשדברים נאמרים בשקט הם הכי חזקים בעולם, ואני רוצה שכשהם יגדלו הם יחשבו שאבא שלהם היה האיש הכי חזק בעולם.

ומה איתכם? גם לכם יש דברים שאתם רוצים שהילדים יחשבו עליכם כשיגדלו? בואו נדבר על זה בתגובות!

צילום:PublicDomainPictures, ברשיון CC.

אפשר לזקוף לזכותו של וולט דיסני שהוא לקח עכבר והפך אותו למגה סטאר, אבל עדיין חלק מסרטי האנימציה של וולט דיסני צריכים להיבדק טוב טוב על ידינו ההורים לפני שאנחנו מרשים לילדים התמימים שלנו לצפות בהם. למה? ובכן להלן רשימת הסיבות המדגימות בדיוק את המשפט "ושמרתם את נפשותיכם":

מלך האריות

מהסיבה הפשוטה שדי בהתחלה הורגים את האבא "מופסה", וזו כבר התחלה שגורמת לכל האבות שבינינו לזוז באי נוחות בכיסא. מה קרה? אי אפשר היה רק לפצוע אותו ולאשפז אותו בבילינסון? חייבים לגרום לילדה לבכות על ההתחלה ולזרוק את הפופקורן שעלה כמו דירת 2 חדרים בשכונת המשתלה? תודה רבה לכם וולט דיסני, אולי בפעם הבאה במקום מחרוזת שירים כל חמש דקות, פשוט תעברו להקרנת מצגות על חוסר התכלית של הקיום האנושי!

במבי

עוד סרט שבו עושים סיכול ממוקד באחד ההורים, והפעם הורגים את האמא. הכל טוב ויפה, וכבר התרגלנו לכך שלתסריטאים של דיסני יש יותר סיכוי לכתוב את העונה הבאה של "דקסטר" מאשר עוד סרט ילדים, אבל עדיין נשארו בסרט הרבה חורים בעלילה. איפה אבא של במבי? למה לא רואים אותו? מה הוא עובד עד מאוחר בהייטק? הוא הצליח לגדל את במבי לבדו? לקח אותו לטיפת חלב, בחר לו בגדים לגן ורקד וצילם בו זמנית במסיבת חנוכה? זה נראה לי תמוה ביותר. ואיך במבי יקבל את החברה החדשה של אבא? עם ילדות כזו אפשר לצפות כבר עכשיו שהוא יצית את היער מחדש.

פרוזן

הסרט חביב בסך הכל, אפילו שגם בו מעלימים את ההורים בטביעת ספינה. הבעיה המרכזית בסרט היא שמהרגע שהילדים יצפו בו, לא יעניין אותם שום דבר מלבד אלזה ואנה גיבורות הסרט: חולצה של אלזה ואנה, כוסות שתיה של אלזה ואנה ונרות נגד טחורים של אלזה ואנה. כל דבר שמודבק עליו הפרצוף שלהן הם ירצו, והם לא יבחלו בשום בכי ורקיעת רגליים עד שישיגו אותו. אז שמרו על הארנקים והאוזניים שלכם, ועדיף צפיה אחת קודם.

צעצוע של סיפור

אומנם בסרט הזה אף הורה לא קיפח את חייו וזו כבר התחלה טובה, כי בכל זאת מדובר בבובות – אבל פה נעוצה הבעיה. הבובות המדברות הללו מציגות מצג שווא לילדים וגורמות בסופו של דבר לנו ההורים, לנחם ילד בן 3 שבוכה ומשתטח על הרצפה כי הבובה שלו "לא מדברת". לך תסביר עכשיו שזו דרכו של העולם, והבובה לא מקולקלת ולא מתה, היא פשוט אף פעם לא היתה חיה. בסופו של דבר אתה תכנע, ותמצא את עצמך עושה הנשמה מפה לפה לבובה מפלסטיק באמצע הקניון, וקובע את מותה בשעה שש ועשרים בערב. יהי זכרה ברוך.

סינדרלה

נתעלם לרגע מהעובדה הטראגית שגם אמא של סינדרלה הלכה לעולמה ועכשיו יש לה אמא חורגת. הבעיה האמיתית היא שהסרט יעמיד אתכם במבוכה וחסרי אונים כשתצטרכו להסביר לילדה בת 3 איך לעזאזל אחרי שתיים עשרה בלילה, העגלה של סינדרלה, עגלה בגודל של טנק מרכבה סימן 3 חזרה להיות דלעת ואילו נעל זכוכית מידה 36, שגם היא היתה אמורה לחזור למצב טבעי של כפכף הוויאנס, נשארה שלמה ומסריחה במשך שבוע עד שהנסיך מצא את סינדרלה.

שלגיה

אבא יקר, אתה לא רוצה לגדל ילדה שמבחינתה זה לגיטימי שינשקו אותה אנשים זרים בשביל להעיר אותה. אל תשכח שאוטוטו הילדה הקטנה שלך מצטרפת לצופים ושם בטיולים השנתיים, בלילה בין שקי השינה, אין דין ואין דיין. אז או שתצליח לחמוק מצפיה בסרט הזה ותראו "הדוד חיים" במקום או שבגיל ההתבגרות תפעיל את זכות הוטו המשפחתית שלך ותרשום אותה לבני עקיבא.

מפלצות בע"מ

סרט די חביב במידה ואין לך שום תוכניות לישון בלילות הקרובים עד שהילדה מתגייסת לגדנ"ע. וכל זה בגלל שהיא ראתה את הסרט ועכשיו מפחדת שמפלצת תצא לה פתאום באמצע הלילה ותחבק אותה. מה גם שבאמצע הלילה כשהיא קוראת לך להסתכל מתחת למיטה כי היא שמעה קולות, גם אתה קצת מפחד ומבוהל, ומעדיף שאישתך החסונה תבוא במקום.

בת הים הקטנה

כי אין שום סיבה שילדה שרואה את הסרט הזה תגדל ותבין שבשביל אהבה צריך לוותר על הזהות שלה, ובמקרה הזה על הסנפירים שלה. זה מתחיל בסרט של וולט דיסני ונגמר בבחור נורווגי העונה לשם יוהאן, עם שיער בלונדיני ארוך ועצמות לחיים מברזל – אותו גוי שיגרום לה לוותר על הצניעות שלה ועל הקידוש בשבת בזמן "הטיול אחרי צבא" באוסטרליה. עם כל הכבוד לנסיך בבת הים הקטנה, אם הוא כל כך אוהב אותה אז שיילך ויקנה שנורקל מ-ריקושט ויקפוץ למים בשביל להיות איתה. גירל פאוור!

101 כלבים וגנבים

כי עם כל הכבוד והאהבה לחיות מחמד, אתם לא רוצים לתת את התחושה שזה לגיטימי לגדל חיית מחמד בבית –  גם אוגר זה יותר מדי. על אחת כמה וכמה כלב, ויתרה מכך 101 כלבים. אתם מסוגלים לתפוס בכלל כמה שקיות צריך לקחת בשביל כל הקקי והפיפי שהם עושים? אתם תשקעו בחובות רק מהדוח"ות עירייה שתקבלו על כל החרא הזה (תרתי משמע). אז עדיף להימנע מכל הכאב ראש וללכת לראות את הסרט "מוצאים את נמו" – ככה גם תשכנעו את הילד שדג זהב עם תוחלת חיים של קוטג' זה חיית מחמד, וגם לא תצטרכו לחשוש שמישהו חירבן לכם בנעלי בית בכל בוקר מחדש.

צילום:Peridotmaize, ברשיון CC.